Security
DoS, FireWall, IDS, Aircrack, ng
מתקפות DoS כמו SYN Flood, חומות אש, מערכות IDS והתקפות על Wi-Fi עם כלי Aircrack-ng.
בחרו את הרמה שמתאימה לכם ואת הסט שתרצו לתרגל
חומר לימוד
DoS, FireWall, IDS, Aircrack, ng: הגנה על זמינות וסינון תעבורה ברשת
אבטחת רשת בוחנת את התנועה הזורמת בין מחשבים ואת הכלים שמבקרים, מתריעים ובולמים חריגות. בפרק זה תכירו ארבעה עולמות מרכזיים: שיבוש זמינות, סינון תעבורה, ניטור חדירות ובדיקת חוסן של רשתות אלחוטיות.
- התקפות DoS ו-DDoS: איזה עיקרון אבטחה נפגע, ההבדל בין הצפת נפח, ניצול פרוטוקול והתקפה איטית בשכבת היישום, ואיך בולמים הצפה מבוזרת.
- חומות אש (Firewall): כיצד סדר החוקים ומדיניות ברירת מחדל קובעים מה יעבור, הפער בין סינון חסר מצב לסינון מבוסס מצב, תפקיד
WAFו-Reverse Proxy, ומבנהDMZ. - מערכות IDS ו-IPS: ניטור פסיבי מול חסימה אקטיבית בנתיב התעבורה, השוואה בין ניטור ברשת לניטור על המארח, וההשלכות של זיהוי לפי חתימות מול חריגות.
- אבטחת Wi-Fi וכלי Aircrack-ng: תפקיד כל רכיב בחבילה, הפגמים המבניים של
WEP, ממה תלויה אבטחתWPA2ומה משתנה ב-WPA3, והגדרות ההקשחה המומלצות לנקודת גישה.
החומר מנוסח מנקודת המבט של מגיני הרשת ומתמקד בהבחנות שנשאלות במבחנים: זיהוי תרחיש לפי סימפטומים ובחירת מנגנון ההגנה המתאים. כלי בדיקה אלחוטיים מותרים להפעלה אך ורק ברשת שנמצאת בבעלותכם, או כשיש בידיכם אישור כתוב מפורש מבעליה.
מתקפות DoS ו-DDoS: פגיעה בזמינות השירות
מהות מתקפות DoS ו-DDoS ושימוש ב-Botnet
דמיינו חנות מקוונת שנפלה לשעה: הקטלוג לא נטען, ההזמנות לא נקלטות, אבל אף רשומת לקוח לא דלפה ושום מחיר לא שונה. זהו התסמין הקלאסי של DoS (Denial of Service, מניעת שירות). מבין שלושת יעדי מודל ה-CIA, כלומר סודיות (Confidentiality), שלמות (Integrity) וזמינות (Availability), רק האחרון נפגע.
כשהשרת מפסיק לענות יש שתי אפשרויות: או שמשהו אזל לו, כמו רוחב הפס של הקו, זמן מעבד, זיכרון או מקום בטבלאות שעוקבות אחרי חיבורים, או שרכיב אצלו קרס. בשני המקרים הגולש רואה אותו דבר: אין מענה.
כדי להבין מה DoS היא, בדקו כל אירוע אבטחה מול השאלה מה בדיוק נפגע בו. הטבלה מציגה חמישה אירועים באותו אתר.
| האירוע | מה נפגע | האם זו DoS |
|---|---|---|
| קובץ הלקוחות הועתק החוצה | סודיות | לא |
| זר שינה מחיר של מוצר בקטלוג | שלמות | לא |
| זר נכנס לחשבון בעזרת סיסמה של עובד | אימות והרשאות | לא |
| קוד זדוני משכפל את עצמו ברשת ומוחק קבצים | קבצים במחשבים שנמחקו, ופעולה שמתפשטת מעצמה (תולעת או וירוס) | לא |
| הקטלוג לא נטען כי השרת מוצף | זמינות | כן |
ועוד הערה על השם: DoS אינה קשורה למערכת ההפעלה MS-DOS, והדמיון הוא רק בראשי התיבות.
ב-DDoS (Distributed Denial of Service) הקורבן רואה אלפי שולחים בו-זמנית, כשהמטרה נשארת זהה. התוקף מרוויח שני דברים: נפח שמחשב בודד לא יכול לייצר, וחסינות מפני חסימה של כתובת IP אחת, כי אלפי האחרות ממשיכות להציף.
את אלפי המקורות מספק בדרך כלל Botnet: מחשבים, נתבים ומצלמות חכמות שנדבקו בנוזקה ומקבלים פקודות ממפעיל אחד מרחוק. לרוב הבעלים לא מבחינים בכלום, והמכשיר שלהם משרת תוקף בלי ידיעתם.
| נקודת השוואה | DoS | DDoS |
|---|---|---|
| מי שולח | מכונה אחת או קבוצה קטנה | המון מכשירים בבת אחת, בדרך כלל מתוך Botnet |
| כמות התעבורה | תלויה ביכולת של השולח היחיד | סכום של כל המקורות, וקשה לספוג אותו |
| התוצאה של חסימת IP אחד | ההתקפה לעיתים נפסקת | כמעט שאין השפעה, כי שאר הכתובות פעילות |
טעויות נפוצות
- DoS נועדה להוציא נתונים רגישים מהשרת או לתפוס הרשאות של משתמש. הוצאת נתונים פוגעת בסודיות ותפיסת הרשאות היא עניין של אימות. DoS נוגעת רק בזמינות.
- DDoS מועילה לתוקף כי היא פוגעת בחומרה או מצפינה קבצים בתמורה לכופר. הרווח הוא נפח עצום ממקורות רבים וחסינות מפני חסימת כתובת אחת. נזק חומרה וכופר שייכים לתקיפות אחרות.
- Botnet הוא מחשב-על אחד, או קהילת מתנדבים שהסכימו להשתתף. זהו צבא של מכשירים פרוצים שבעליהם לא מודעים לכך, ומופעלים מרחוק.
בדקו את עצמכם
באתר חדשות נמחק תוכן של כתבה והוחלף במסר אחר, והאתר ממשיך לעבוד. האם זו מניעת שירות?
לא. זו פגיעה בשלמות המידע, והזמינות נשמרת. DoS פוגעת ביכולת של משתמשים לקבל שירות.
מנהל רשת חסם את שלוש הכתובות הפעילות ביותר, וההצפה נמשכה באותה עוצמה. מה זה מלמד?
שהמקורות רבים מאוד ומבוזרים, כלומר מדובר ב-DDoS מתוך Botnet, ושחסימה לפי כתובת בודדת אינה מספיקה.
הצפות נפח: UDP Flood, ICMP Flood, Smurf ו-Ping of Death
יש שתי דרכים בסיסיות להפיל שרת: להטביע אותו בכמות שאינו מסוגל לעבד, או לשלוח לו דבר אחד שהוא מטפל בו באופן שגוי ונתקע. הדרך הראשונה היא הצפת נפח (Volumetric): מזרימים יותר תעבורה ממה שהקו או כרטיס הרשת מכילים, וגולשים רגילים נדחקים החוצה.
ב-UDP Flood המטרה היא להעמיס עבודה על המארח. כל חבילת UDP שמגיעה לפורט כלשהו מחייבת בדיקה, ואם אין שם שירות מאזין המערכת עוד מייצרת הודעת שגיאה. כשהחבילות זורמות בקצב גבוה, רוחב הפס והמעבד נגמרים.
UDP Flood דורשת מהתוקף רק נפח: לא חיבור, כי ב-UDP אין חיבורים לתפוס, לא גישה לקו כדי לשנות תעבורה של אחרים, ולא פרצה שמריצה קוד על השרת. ICMP Flood היא אותו רעיון בדיוק עם בקשות ping (ICMP Echo Request) בקצב גבוה.
ב-Smurf התוקף שולח Echo Request אל כתובת Broadcast, כלומר כתובת שכל המארחים במקטע מקבלים. הוא מזייף את כתובת המקור כך שתהיה כתובת הקורבן, ולכן כל מארח ברשת מחזיר את התשובה אל הקורבן: חבילה אחת של התוקף הופכת לעשרות או מאות תשובות.
Ping of Death שונה בעיקרון: היא אינה הצפה. חבילה אחת גדולה מהמותר בתקן, ופגומה, גרמה בעבר לקריסה במערכות ישנות שהיה בהן באג בטיפול בחבילה כזו. כאן הנזק נובע מליקוי בתוכנה ולא מנפח.
טעויות נפוצות
- UDP Flood ממלאת את טבלת החיבורים בחיבורים חצי-פתוחים. חיבורים חצי-פתוחים הם עניין של SYN Flood. ב-UDP אין לחיצת יד ולכן אין חיבור לתפוס.
- UDP Flood מאזינה לתעבורה בדרך ומשנה אותה, או מריצה קוד על השרת. האזנה ושינוי הם Man-in-the-Middle והרצת קוד היא ניצול פרצה. הצפה רק מכלה משאבים.
בדקו את עצמכם
שרת ישן קרס מיד אחרי שקיבל חבילת ICMP אחת בלבד. האם זו הצפה?
לא. כשחבילה בודדת מפילה מערכת, מדובר בניצול באג כמו Ping of Death, ואילו ICMP Flood דורשת כמות גדולה של חבילות.
מדוע ב-Smurf כל המארחים ברשת עונים לקורבן ולא לתוקף?
כי התוקף כתב את כתובת הקורבן בשדה המקור, והתשובות תמיד חוזרות לכתובת שכתובה שם, ולא למי ששלח בפועל.
מתקפות פרוטוקול: SYN Flood ו-TCP Reset
הקבוצה השנייה נשענת על חולשה בתכנון של TCP ולא על רוחב פס גולמי. כדי לראות אותה, עקבו אחרי משבצת אחת בטבלה של השרת לאורך חייה.
| שלב | מה קורה | מה השרת מחזיק |
|---|---|---|
מגיעה בקשת SYN | השרת עונה SYN-ACK | משבצת בטבלת החיבורים החצי-פתוחים (Half-Open), שגודלה סופי |
לקוח אמיתי מחזיר ACK | לחיצת היד הושלמה | המשבצת מתפנה, ומתקבל חיבור מלא במצב ESTABLISHED |
ה-ACK לא מגיע | השרת ממתין | המשבצת נשארת תפוסה עד שחולף זמן ההמתנה |
SYN Flood מכפילה את השלב השלישי אלפי פעמים: התוקף שולח SYN אחרי SYN, לרוב עם כתובות מקור מזויפות שלעולם לא יחזירו ACK. הטבלה מתמלאת במשבצות ממתינות, ולקוח אמיתי שמגיע אחר כך אינו מצליח להתחיל חיבור.
SYN Cookies משנות את השלב הראשון: במקום להקצות משבצת, השרת מחשב מפרטי הבקשה ערך מעורבל ושולח אותו כמספר הרצף של ה-SYN-ACK. אם חוזר ACK, הערך שבתוכו מאפשר לוודא שהבקשה אמיתית ולשחזר את הפרטים, ורק אז נפתחת רשומה. עד אז אין שום דבר שאפשר למלא.
הטבלה מסייעת גם בהבחנה ההפוכה: אלפי חיבורים במצב ESTABLISHED הם חיבורים שהושלמו, כלומר עומס רגיל או הצפה מסוג אחר. הסימן ל-SYN Flood הוא שורות שנתקעו באמצע לחיצת היד, במצב SYN_RECEIVED.
TCP Reset תוקפת שיחה אחת שכבר נמשכת, למשל סשן ארוך בין עובד לשרת, ולא את הטבלה. מי שיושב מבחוץ ורוצה לקטוע אותה שולח חבילת RST, דגל שמשמעותו "סגרו עכשיו", בשם אחד מצדדי השיחה.
| מה התוקף חייב להשיג | מה קורה |
|---|---|
| כתובות ופורטים של שני הצדדים | בלעדיהם החבילה לא משויכת לשום שיחה, והצד המקבל מתעלם ממנה |
| מספר רצף בתוך הטווח שהצד המקבל מצפה לו כרגע | ניחוש עיוור כמעט תמיד מחוץ לטווח ונדחה, אבל פגיעה בטווח גורמת לצד המקבל לסגור את החיבור מיד |
גם זו מניעת שירות, אף שאין כאן נפח: השיחה נקטעת, והזמינות נפגעת בלי שנשלחה כמות גדולה של חבילות.
| התקפה | החבילות ששולחים | מה נפגע |
|---|---|---|
| SYN Flood | הרבה SYN שאינן מושלמות ב-ACK | מקום בטבלת החיבורים החצי-פתוחים |
| TCP Reset | RST מותאם לחיבור קיים | שיחה פעילה אחת שנקטעת |
| UDP Flood | חבילות UDP בכמות גדולה | רוחב פס ומעבד |
תרחיש 1: שרת כרטוס עם אלפי חיבורים תקועים
באמצע מכירת כרטיסים הלקוחות מקבלים שגיאת זמן קצוב. ברשימת החיבורים של השרת מופיעות כ-9,000 שורות במצב SYN_RECEIVED מאלפי כתובות שונות, וכמעט אין שורות במצב ESTABLISHED.
קונים אמיתיים היו מסיימים את לחיצת היד והשורות היו מתקדמות. שורות שנתקעות בשלב הזה, מכתובות רבות ובכמות כזו, מצביעות על SYN Flood: השרת ממתין לאישור שאיש אינו מתכוון לשלוח.
שני צעדים משלימים: SYN Cookies בשרת עצמו, כדי שלא יוקצו משבצות לבקשות שלא אושרו, ומגבלת קצב (Rate Limiting) ל-SYN בציוד שנמצא לפני השרת.
טעויות נפוצות
- מבול של בקשות ping הוא SYN Flood. ping הוא ICMP, ולכן ההצפה נקראת ICMP Flood. SYN Flood עוסקת בלחיצת היד של TCP.
- TCP Reset מעלה את מהירות החיבור באמצעות הזרקת ACK, או חוטפת את לחיצת היד. דגל
RSTקוטע חיבור קיים ואינו מאיץ דבר. - TCP Reset היא שליחת המון SYN מזויפים. זו SYN Flood. ב-TCP Reset החבילות הן
RST.
בדקו את עצמכם
מדוע SYN Cookies מונעות את מילוי הטבלה?
כי עד שמגיע ACK תקין אין משבצת תפוסה: הפרטים נשמרים בתוך מספר הרצף ששלח השרת, ולא אצלו.
תוקף מנסה לנתק שיחת TCP פעילה אך שולח RST עם מספר רצף שרירותי. מדוע כנראה ייכשל?
כי רק מספר רצף שנמצא בטווח שהצד המקבל מצפה לו עכשיו נחשב, וערך שרירותי כמעט תמיד מחוץ לטווח. גם הכתובות והפורטים חייבים להתאים לחיבור.
מתקפות שכבת היישום: בקשות כבדות, Slowloris ו-Slow POST
חשבו על מסעדה עם עשרים שולחנות. אפשר להפיל אותה בשתי דרכים: להביא קהל שמזמין מנות מורכבות במיוחד, או לשבת בכל השולחנות ולהזמין מנה אחת בכל כמה דקות. שתי הדרכים עובדות בשכבה 7, אבל המשאב שנפגע שונה.
הראשונה היא Application Layer DoS: בקשות HTTP תקינות לגמרי, שכל אחת מהן דורשת מהשרת עבודה יקרה, למשל ייצוא דוח שנתי שקורא מיליוני שורות מהמסד. המעבד, הזיכרון ומסד הנתונים נשחקים והשירות מאט.
השנייה מבוססת על איטיות. שרת ווב יכול להחזיק רק כמות מוגבלת של חיבורים פתוחים במקביל, וכאן התוקף תופס את כולם בלי להשתמש כמעט ברוחב פס.
דמיינו שרת עם 400 חריצי חיבור. התוקף פותח חיבורי TCP אמיתיים, ובכל אחד שולח שורה אחת של כותרת HTTP ומחכה זמן רב לפני השורה הבאה, בלי להשלים את הבקשה לעולם. אחרי 400 חיבורים כאלה כל לקוח אמיתי נדחה, אף שהקו כמעט ריק והמעבד פנוי: זו Slowloris, והמשאב שנגמר הוא מספר החיבורים המקבילים.
ב-Slow POST הכותרות מגיעות שלמות ומודיעות על גוף גדול, אבל גוף ה-POST עצמו מוזרם בטפטוף. קיימת גם התקפה שבה הלקוח קורא את תשובת השרת לאט (Slow Read), אך היא אינה Slow POST.
ההגנה פועלת על הזמן ולא על הפורט: מגבלת זמן לקבלת הכותרות ולקבלת הגוף, תקרה לחיבורים מקבילים מכתובת אחת, או Reverse Proxy (שרת מתווך לפני שרתי הווב, שמוסבר בחלק על חומות אש) שאוסף את הבקשה כולה לפני שהוא מעביר אותה. חומת אש מסורתית לא מסייעת כאן, כי היא רואה פורט מותר, לחיצת יד תקינה, כתובות אמיתיות ונפח זעיר, ואין לה מה לסמן.
| התקפה | מה מתרחש לאט או בכבדות | מה נגמר |
|---|---|---|
| Slowloris | סיום הכותרות נדחה שוב ושוב | חריצי חיבור מקבילים |
| Slow POST | הכותרות שלמות, הגוף מטפטף | חריצי חיבור מקבילים |
| Application Layer DoS | בקשות רגילות שעיבודן יקר | מעבד, זיכרון ומסד נתונים |
תרחיש 2: אתר שירות שקפא כשהניטור שקט
לוח הבקרה של אתר שירות מראה ניצול רוחב פס של 3% ומעבד של 5%, ובכל זאת הגולשים מקבלים שגיאה. בדיקה בשרת הווב מגלה ש-400 מתוך 400 החריצים תפוסים בחיבורים שמעבירים בייט בודד כל כמה שניות.
מה שנשאר לברר הוא איזה חלק של הבקשה חסר. כותרות שנקטעו באמצע מצביעות על Slowloris, וכותרות שלמות עם גוף שמטפטף מצביעות על Slow POST. תוספת רוחב פס לא תועיל, כי הקו ממילא כמעט ריק.
טעויות נפוצות
- Slowloris מתבססת על כתובות מקור מזויפות או על הצפת UDP. היא חייבת חיבור TCP אמיתי כדי שהשרת ימתין לה, ולכן אין בה זיוף כתובת.
- Slow POST היא מבול של בקשות POST מהירות. מבול מהיר הוא הצפת HTTP רגילה. הייחוד של Slow POST הוא גוף שנשלח לאט.
- Slowloris מכלה את רוחב הפס או את דיסק הלוגים. המשאב המתכלה הוא מספר החיבורים המקבילים.
בדקו את עצמכם
איך ייתכן ששרת נופל מתקפה שכמעט אין בה תעבורה?
כל חיבור איטי תופס חריץ בשרת, והמכסה של החיבורים המקבילים נגמרת גם כשכמות הנתונים זעירה.
שיקוף והגברה: Reflection, Amplification וסינון IP Spoofing
כל חבילת IP נושאת כתובת מקור, אך שום דבר בפרוטוקול לא מוודא שהיא אמיתית. זה IP Spoofing: השולח כותב כתובת של מישהו אחר, וכל תשובה חוזרת אל הכתובת המזויפת ולא אליו.
Reflection (שיקוף) משתמשת בכך. התוקף שולח שאילתות לשרתים ציבוריים שעונים לכל מי שפונה, ובשדה המקור הוא כותב את כתובת הקורבן. השרתים מחזירים תשובות אל הקורבן, והוא רואה מולו מאות שרתים תמימים בלי שום זכר לתוקף.
Amplification (הגברה) מגדילה את האפקט: בוחרים פרוטוקול שבו שאילתה קצרה גוררת תשובה גדולה פי עשרות. דוגמה לחישוב: שאילתה של 60 בייט שמחזירה 3,000 בייט מגדילה את התעבורה פי 50. השירותים הנפוצים לכך הם DNS, NTP ו-memcached.
הסיבה שמדובר בשירותי UDP: ב-UDP השרת עונה מיד בנתונים לכתובת שבחבילה. ב-TCP, לעומת זאת, התשובה הראשונה היא SYN-ACK קטן שמחכה לאישור, והזיוף נכשל כי הכתובת האמיתית לא תחזיר ACK. בלי חילופי הנתונים אין הגברה.
ההגנה על שורש הבעיה היא לבדוק התאמה בין כתובת המקור לבין הממשק שדרכו החבילה עוברת. בנתב הארגוני, Ingress Filtering פוסל חבילה שנכנסת מהאינטרנט ונושאת כתובת מהטווח הפנימי, למשל 172.20.0.0/16. Egress Filtering פוסל חבילה שיוצאת מהארגון עם כתובת שאינה שייכת לו, כך שהארגון לא משמש מקור לזיוף.
בנוסף מגדירים שרתי DNS כך שיענו רק ללקוחות המורשים של הארגון ולא לכל העולם, וכך לא ישמשו כמשקפים.
תרחיש 3: תשובות DNS שאף אחד לא ביקש
חברת מסחר מזהה במערכת הניטור שלה זרם של תשובות DNS בנות כ-3KB, שמגיעות מכ-400 שרתי DNS ציבוריים. אף שאילתה כזו לא יצאה מהחברה.
כתובות המקור כאן אמיתיות, כי הן של השרתים המשקפים עצמם. מישהו שלח אליהם שאילתות קצרות בשם החברה, ולכן זו DNS Amplification, סוג של Reflection.
החברה אינה יכולה לחסום את התוקף עצמו, כי היא לא רואה את כתובתו. היא פונה לספק האינטרנט או לשירות סינון, ומפעילי ה-DNS אמורים להגביל את השרתים שלהם.
טעויות נפוצות
- DNS ו-NTP משמשים להגברה כי הם פועלים מעל TCP. ההגברה אפשרית דווקא כי הם פועלים מעל UDP ואין להם לחיצת יד.
- DNS Amplification משנה רשומות DNS כדי להפנות גולשים לאתר מתחזה. זו הרעלת DNS. Amplification היא הצפה שפוגעת בזמינות.
- Reflection היא Botnet ששולח בקשות ישירות מכתובותיו האמיתיות. ב-Reflection הבקשות יוצאות בכתובת מזויפת אל שרתים חיצוניים, והם אלה ששולחים אל הקורבן.
- הגבלת חיבורים לכל כתובת, חסימת פורטים מעל 1024 או הקצאת כתובות סטטיות מונעות זיוף כתובת מקור. אף אחד מהם אינו בודק אם המקור מתאים לממשק. רק Ingress ו-Egress Filtering עושים זאת.
בדקו את עצמכם
נתב ארגוני קולט בממשק החיצוני שלו חבילה שכתובת המקור שלה היא 172.20.4.9, כתובת של הרשת הפנימית. מה יעשה?
יפסול אותה בגלל Ingress Filtering, כי כתובת פנימית אינה יכולה להגיע מהאינטרנט ולכן זויפה.
מדוע לא ניתן לחסום את התוקף בהתקפת Reflection לפי כתובת המקור שרואים?
כי הכתובות הנראות הן של השרתים המשקפים ולא של התוקף, שהסתתר מאחורי הכתובת המזויפת.
שכבות הגנה מפני DoS ו-DDoS
בזמן הצפה כדאי לשאול שלוש שאלות לפני שבוחרים כלי: האם המקור יחיד או מבוזר, מה בדיוק נגמר לשרת, והאם האתר חייב להישאר זמין בזמן ההתקפה. אין אמצעי אחד שפותר הכול, וכל תשובה מובילה לשילוב אחר.
| מה רואים | אמצעי מתאים | הסיבה |
|---|---|---|
| כתובת אחת שולחת מאות בקשות בשנייה | Rate Limiting לפי כתובת | יש מקור יחיד שאפשר לספור ולקצץ |
| הצפת SYN שממלאת את טבלת החיבורים החצי-פתוחים | SYN Cookies | השרת לא שומר רשומה עד שמגיע ACK תקין |
| הצפה ענקית שמאיימת על רשת הספק כולה | Black Hole Routing לכתובת המותקפת | כל התעבורה אליה נמחקת והרשת ניצלת, במחיר ניתוק הכתובת |
| אותה הצפה, אבל האתר חייב להמשיך לעבוד | Scrubbing או CDN | הניקוי משאיר רק תעבורה תקינה, וה-CDN מפזר את העומס |
| חבילות שכתובת המקור שלהן אינה מתאימה לממשק שדרכו נכנסו | Ingress ו-Egress Filtering בנתב | הכתובת מזויפת, והחבילה נפסלת בשער |
| דפוס הצפה בנתיב התעבורה | IPS | מזהה את הדפוס וחוסם בעצמו, בלי לחכות להחלטה של מנהל |
Rate Limiting מתנהג כמו מונה נפרד לכל מקור: עם סף של 120 בקשות בדקה, הבקשה ה-121 מאותה כתובת נדחית ושאר הגולשים לא מרגישים בכך. הוא רק סופר, ולכן אין לו קשר להרחבת הקו, להצפנה, לחלוקת עומס בין שרתים או לקריאת תוכן הבקשה לפי חתימות. והמגבלה חלה על המקור הבעייתי בלבד, לא על כל הארגון.
מכאן שהוא מתאים בעיקר למקור יחיד. מול אלפי כתובות שכל אחת נשארת מתחת לסף הוא רק מצמצם נזק ואינו מבטל את ההצפה.
ACL (Access Control List) היא רשימת חוקים בנתב הגבול. נניח שחוק אחד פוסל כל חבילה מטווח כתובות שידוע כעוין, וחוק שני מתיר לשרת הווב רק את פורטים 80 ו-443: חבילות שלא עומדות בחוקים נעלמות בשער, לפני שהשרתים ראו אותן. זו הקשחה חלקית מול התקפה ממוקדת, והחוקים קוראים כותרות בלבד, ולכן אין להם גישה לתוכן של בקשות HTTP בשכבה 7.
כמה תגובות מתבקשות לא יעצרו את ההצפה, ובטבלה מוסבר למה.
| תגובה מתבקשת | למה היא לא עוצרת את ההצפה |
|---|---|
| לחסום את כל ה-ICMP בנתב לצמיתות | זה עוצר רק הצפות ping. הצפות UDP ו-SYN ממשיכות, וכלי אבחון כמו ping נשברים לכולם |
| להוסיף זיכרון לנתב | זיכרון נוסף אינו פותר הצפה מבוזרת, כי התעבורה העודפת עדיין מגיעה |
| לרשום כל חבילה ביומן בפירוט | היומן עוזר בחקירה אחרי האירוע, אבל הכתיבה מוסיפה עומס על המכשיר ואינה חוסמת דבר |
| לצפות מ-CDN לגבות מסד נתונים, לסרוק קבצים או לחסום מדינות | CDN רק מפזר פניות על פני עותקי תוכן. שלוש המשימות האלה שייכות לכלים אחרים |
ה-CDN (Content Delivery Network) פותר בעיה אחרת: במקום שהגולשים כולם יגיעו לשרת אחד בעיר אחת, עותקי האתר פזורים בשרתים ברחבי העולם וכל פנייה נענית מהשרת הקרוב. בזמן הצפה העומס מתחלק ביניהם ושרת המקור לא נחנק.
Black Hole Routing (Null Routing) ו-Scrubbing נפטרים שניהם מתעבורת תקיפה, אבל במחירים שונים. ב-Black Hole כל החבילות לכתובת המותקפת מוכוונות לממשק ריק ונעלמות, כולל חבילות של לקוחות אמיתיים, ולכן הכתובת עצמה אינה נגישה לאיש, וזו הצלה זמנית של שאר הרשת. ב-Scrubbing התעבורה מוסטת למרכז ניקוי חיצוני, שמפריד את החבילות הזדוניות ומעביר ליעד רק את התקינות.
IPS (Intrusion Prevention System) יושב בנתיב התעבורה עצמו, ולכן אינו צריך מנהל באמצע: כשמאות בקשות זהות מגיעות באותה שנייה מאותו מקור, הוא מפיל אותן או מוסיף את המקור לרשימת חסימה, ורק אחרי כוונון נכון הוא אינו חוסם גם תעבורה תקינה. SYN Cookies מגינות רק על טבלת החיבורים החצי-פתוחים, ולכן אינן עוזרות מול הצפת UDP. עוד תוספות הן הגדלת קיבולת, שקונה זמן, וסינון כתובות מקור מזויפות כפי שתואר בחלק הקודם.
תרחיש 4: ליל מכירת כרטיסים: שלוש תקלות ושלוש תגובות
בשעה 20:00 שרת הכרטוס מקבל כ-400 בקשות בשנייה מכתובת אחת. מנהל התשתית מפעיל סף לכל כתובת, והעודף נדחה בלי שאף קונה אחר ירגיש.
בשעה 21:30 מגיעה הצפה ממאות אלפי כתובות, כבדה עד כדי סכנה לרשת הספק כולה. הספק מנתב את כתובת הכרטוס לממשק ריק: שאר לקוחותיו ניצלים, אבל הכרטוס עצמו אינו נגיש לאיש.
בשעה 22:00 החברה מסיטה את התעבורה למרכז ניקוי. ההצפה נבלעת שם, הקונים האמיתיים מגיעים לאתר והמכירה ממשיכה.
טעויות נפוצות
- Rate Limiting מעביר חלק מהבקשות לשרת נוסף, או מעדיף משתמשים חשובים בלי לצמצם את הכמות. הוא רק קובע כמה בקשות מותר לקבל. פיזור בין שרתים שייך ל-CDN או למאזן עומסים.
- Black Hole Routing מסנן את חבילות התקיפה ומשאיר את הלקוחות מחוברים. הוא משמיט כל מה שמיועד לכתובת, כולל לקוחות. מי שמבדיל בין זדוני לתקין הוא Scrubbing.
- במקרה של DoS מספיק ש-IPS ישלח התראה למנהל שיחליט מה לעשות. היתרון של IPS הוא חסימה אוטומטית של דפוס ההצפה בזמן אמת. התראה בלבד היא התנהגות של IDS.
בדקו את עצמכם
מנהל מציע לחסום את כל ה-ICMP בנתב כפתרון קבוע להצפות. מה יקרה בפועל?
הצפות ping ייעצרו, אבל הצפת UDP או SYN תמשיך, וכלי אבחון כמו ping יפסיקו לעבוד גם למנהלים.
ספק אינטרנט מנתב כתובת של לקוח לממשק ריק בזמן הצפה גדולה. מה הרוויחו ומה הפסידו?
הרוויחו הגנה על שאר הרשת של הספק, והפסידו את זמינות הכתובת עצמה, כי גם הלקוחות האמיתיים נחתכים. לכן זה פתרון זמני.
הסף הוא 100 בקשות בדקה לכתובת. האם הוא לבדו יעצור Botnet של עשרות אלפי מכשירים ששולח כל אחד 10 בקשות בדקה?
לא. כל כתובת נשארת מתחת לסף, ולכן האמצעי מצמצם נזק אבל אינו מבטל הצפה מבוזרת. כאן עוזרים Scrubbing או CDN.
חומות אש (Firewall): סינון, מצב ובידוד רשתות
רשימות חוקים, סדר הערכה ומדיניות Default Deny
עקבו אחרי חבילה שמגיעה לשער הרשת. חומת אש (Firewall) קוראת את כתובת המקור והיעד שלה, את הפורט, הפרוטוקול וכיוון התנועה, ומחפשת בטבלת חוקים את הרשומה המתאימה. לכל חוק יש פסק דין אחד משניים: Allow (להעביר) או Deny (לחסום).
החיפוש עובר על החוקים מהראשון לאחרון, ומפסיק בחוק הראשון שמתאים. הפסק שלו הוא הסופי, והחוקים שמתחתיו כלל לא נקראים. מכאן שחוק רחב שנמצא גבוה ברשימה יכול להסתיר חוק צר ומדויק שהונח אחריו.
No Action Proto From To Port
1 Deny TCP 203.0.113.0/28 192.0.2.80 443
2 Allow TCP any 192.0.2.80 443
3 Allow UDP 192.168.5.0/24 192.0.2.53 53
4 Deny any any any anyנבדוק שלוש חבילות מול הטבלה:
- TCP מהכתובת
203.0.113.9לפורט 443 של השרת תואמת כבר לחוק 1 ונחסמת, אף שחוק 2 היה מתיר אותה. - אותה פנייה מכתובת אחרת, כמו
8.8.4.4, מדלגת על חוק 1 ונכנסת לפי חוק 2. - חבילת UDP לפורט 53 מכתובת
10.1.1.1אינה תואמת לשלושת הראשונים ונופלת על חוק 4.
חוק 4 הוא התגלמות של Default Deny: כל שירות מותר רק אם נכתב לו חוק מפורש, ושאר העולם נחסם. דמיינו מארגן אירוע שמחזיק רשימת מוזמנים, מול מארגן שמחזיק רשימת אסורים. בגישה ההפוכה, Default Allow, מי ששמו לא ברשימת האסורים נכנס, וכך שירות שנפתח בטעות או נשכח נשאר חשוף.
תרחיש 5: חסימת קבלן חיצוני שלא עבדה
מנהל רשת רוצה למנוע מקבלן עם הכתובת 198.18.7.7 להגיע לשרת הקבצים בפורט 8443. בראש הרשימה יושב חוק שמתיר לכל הכתובות את פורט 8443, והמנהל מוסיף את חוק החסימה בתחתית.
הקבלן ממשיך להתחבר, כי חבילותיו תואמות קודם לחוק הכללי, והחיפוש נעצר שם. כדי שהחסימה תפעל, מעבירים אותה מעל החוק המתיר.
טעויות נפוצות
- כשכמה חוקים מתאימים, החוק האחרון או החמור ביותר מכריע. מכריע החוק הראשון שתואם, והסדר קובע ולא החומרה.
- Default Deny היא מדיניות שמתירה הכול וחוסמת רשימה שחורה, או התרעה למנהל על חריגות. התרת הכול מלבד רשימה היא Default Allow, והתרעה על חריגות היא עבודה של IDS.
- Default Deny פירושה הסתרת כתובות מאחורי NAT. זו אסטרטגיה של חוקים: מתירים רק את הנדרש ואוסרים את השאר.
בדקו את עצמכם
ברשימה חבילה מתאימה לחוק 2 (Deny) ולחוק 6 (Allow). מה יקרה לה ולמה?
היא תיחסם, כי חוק 2 הוא הראשון שתואם ובדיקת החוקים נעצרת שם.
מדוע Default Deny בטוחה יותר מ-Default Allow?
כי שירות ששכחו להגדיר נשאר חסום, ואילו בגישה ההפוכה הוא היה פתוח.
סינון חבילות חסר מצב (Stateless Packet Filtering)
Packet Filtering היא הסוג הפשוט ביותר: מחליטים לפי שדות הכותרת של שכבות 3 ו-4, כלומר כתובות IP, פורטים וסוג פרוטוקול. התוכן עצמו אינו נבדק.
הרכיב Stateless (חסר מצב), וזה אומר שהוא כמו שומר עם זיכרון קצר מאוד: כל חבילה נבדקת כאילו היא הראשונה. הוא אינו זוכר שחיבור נפתח מבפנים, ולכן אינו יכול לדעת שחבילה נכנסת היא למעשה תשובה.
בלבול נפוץ הוא להעמיס על סינון חבילות עבודות של רכיבים סמוכים. מי שרוצה שכתובות פרטיות ייראו כציבוריות צריך NAT, מי שצריך להפוך שם לכתובת צריך DNS, ומי שרוצה לחסום אתרי הימורים לפי קטגוריה צריך סינון תוכן.
תרחיש 6: ping שיוצא ולא חוזר
בסניף מוגדרת חומת אש Stateless עם חוק אחד שפוסל כל תעבורה הנכנסת מהאינטרנט. טכנאי מריץ ping אל שרת חיצוני: הבקשה יוצאת ללא בעיה, אבל התשובה לא מגיעה.
התשובה היא חבילה שנכנסת מבחוץ, וכשהחומה בוחנת אותה בנפרד היא נראית ככל חבילה נכנסת אחרת, ולכן החוק חל עליה. אין כאן זיוף ואין תוכן חשוד, אלא היעדר זיכרון. הפתרון הוא מעבר לחומת אש Stateful.
טעויות נפוצות
- Packet Filtering מזהה כתובות MAC, זהות משתמש או תוכן HTTP. היא קוראת רק כותרות של שכבת הרשת והתעבורה: IP, פורט ופרוטוקול.
- התשובה נחסמה בגלל חשד לזיוף או לתוכן מסוכן. היא נחסמה כי כל חבילה נבדקת לבד וחוק החסימה חל על כל חבילה נכנסת.
בדקו את עצמכם
מה צריך להוסיף לחומת אש כדי שתבחין בין חיבור חדש מבחוץ לבין תשובה לבקשה פנימית?
טבלת מצב (State Table) שמתעדת את החיבורים הפתוחים.
האם סינון חבילות רגיל יכול לחסום אתרי הימורים לפי קטגוריה?
לא. הוא רואה כותרות של שכבות 3 ו-4 בלבד, וסינון לפי קטגוריית תוכן שייך לרכיב אחר.
בדיקה מבוססת מצב (Stateful Inspection) וניהול Timeout
ההבדל בין חומה פשוטה לחומת Stateful Inspection הוא זיכרון. ברגע שעובד בפנים יוצר חיבור יוצא שהחוקים מתירים, החומה מוסיפה שורה לטבלת המצב (State Table): הכתובות, הפורטים והפרוטוקול של אותו סשן. כך נראית טבלה לדוגמה.
| פרוטוקול | מחשב פנימי | יעד בחוץ | זמן ללא תעבורה |
|---|---|---|---|
| TCP | 192.168.1.30:51514 | 198.51.100.7:443 | 12 שניות |
| UDP | 192.168.1.41:49210 | 192.0.2.53:53 | 3 שניות |
עכשיו עקבו אחרי שתי חבילות שנכנסות מבחוץ. החבילה מ-198.51.100.7 אל 192.168.1.30:51514 תואמת לשורה הראשונה, ולכן עוברת בלי שנכתב לה חוק משלה. החבילה מ-203.0.113.77 אל אותו מחשב אינה תואמת לאף שורה, ולכן נשלחת לרשימת החוקים, ושם אין חוק שמתיר חיבורים שמתחילים בחוץ, כך שהיא נזרקת.
אותו מנגנון מסביר את ההגנה מפני זיוף: חבילה שמתחזה לתשובה אבל אינה משויכת לשום שורה מקבלת יחס של חבילה זרה. גם ניסיון של מחשב חיצוני לפתוח חיבור חדש לעובד נכשל מאותה סיבה.
הטבלה בגודל מוגבל, ולכן לכל שורה צמוד שעון Timeout: אם בפרק הזמן שהוגדר לא עברה בה תעבורה, השורה נמחקת. נניח Timeout של 5 דקות ומנהל מסד נתונים ששותק 8 דקות באמצע סשן: מרגע המחיקה החבילות שחוזרות אליו נחסמות.
| Timeout | מה מרוויחים | מה משלמים |
|---|---|---|
| קצר, למשל 5 דקות | הטבלה מתפנה מהר | חיבורים שקטים אך תקינים נחתכים בלי סיבה |
| ארוך, למשל שעתיים | חיבורים שקטים שורדים | שורות של סשנים שנסגרו שלא כראוי ממשיכות לתפוס משאבים |
אף אחד משני הקצוות אינו מתאים, והמטרה היא ערך מאוזן שמתאים לסוג החיבורים ברשת.
טעויות נפוצות
- Stateful שומרת מפתחות הצפנה, סורקת וירוסים, מאמתת סיסמאות או מחלקת כתובות. תפקידה הוא לעקוב אחרי מצב חיבורי הרשת בלבד.
- Stateful חוסמת Spoofing על ידי קיצור ה-TTL של חבילות. היא דוחה חבילות שאין להן חיבור רשום בטבלה, ו-TTL אינו חלק מכך.
- Timeout נועד לזהות מציפים או להעביר חיבור ארוך לשרת גיבוי. הוא מאזן בין ניתוק שווא של חיבורים תקינים לבין פינוי רשומות שאינן בשימוש.
בדקו את עצמכם
סשן משרד לשרת חיצוני קופא אחרי שעה של שקט, והשרת עצמו בריא. איזה פרמטר בחומה חשוד, ומה קורה לחבילות החוזרות?
ה-Timeout של רשומות TCP בטבלת המצב. אם הוא קצר מהשקט, השורה נמחקה, והחבילות החוזרות נחשבות לזרות ונחסמות.
חבילה מבחוץ נראית כמו תשובת HTTPS, אבל אף עובד לא פתח חיבור כזה. מה עושה חומת Stateful?
אין לה שורה בטבלה, ולכן היא נשלחת לרשימת החוקים, ושם נדחית כי חיבורים שמתחילים בחוץ אסורים. כך נבלם גם זיוף של תשובה.
חומת אש בשכבת היישום, WAF ו-Reverse Proxy
נניח שבקשת HTTPS מגיעה לאתר בפורט 443, וגוף הפרמטר שלה מכיל ביטוי שנועד להפוך את תנאי השאילתה בכל מקרה לאמת. חומת אש Stateful תעביר אותה, כי הפורט מותר והחיבור תקין. הכלי שרואה מה כתוב בבקשה הוא חומת אש בשכבת היישום.
חומה בשכבת היישום (Application Firewall) פותחת את הבקשה וקוראת מה בתוכה: נתיב ה-URL, הפרמטרים וכותרות ה-HTTP. NGFW (Next-Generation Firewall) מוסיפה לבדיקה כזו גם יכולות של IDS/IPS.
WAF (Web Application Firewall) מוקדשת לאפליקציית ווב אחת. תארו שתי בקשות לאותו דף: באחת הפרמטר מחקה תחביר של שאילתה כדי לעקוף תנאי, ובשנייה זה חיפוש רגיל של מילה. ה-WAF משווה כל בקשה לחתימות ולכללים של תקיפות ידועות כמו SQL Injection, חוסמת את הראשונה ומעבירה את השנייה.
ההחלטה נשענת על תוכן הבקשה בלבד. אין כאן התחשבות בזהות השולח, גם אם כתובתו ידועה כחשודה, ואין בדיקה של הרשאות החשבון במסד הנתונים: אלה מנגנונים אחרים.
חסימה בשער אינה תיקון. הפגיעות נשארת בקוד, ורק שאילתות מוכנות (Prepared Statements) באפליקציה מרפאות אותה, וה-WAF מוסיפה שכבת הגנה.
כדי לראות למה שילוב שיטות חזק יותר, השוו שני מקרים. תקיפה מוכרת בקצב רגיל תיתפס רק בחתימה, ואילו בקשות תמימות למראה שמגיעות בקצב חריג יסומנו רק בכלל התנהגותי, גם כשהטכניקה חדשה. לכן כל שיטה משלימה את חסרונות השנייה, ועדיין נדרש מאגר חתימות מעודכן.
שני סוגי Proxy נבדלים לפי השאלה את מי הם משרתים.
| נקודת השוואה | Reverse Proxy | Forward Proxy |
|---|---|---|
| מי עומד מאחוריו | שרתי הווב של הארגון | העובדים שגולשים החוצה |
| מי פונה אליו | גולשים מהאינטרנט | העובדים |
| מה מוסתר | כתובת השרת האמיתי | כתובות העובדים |
| מה נבדק | תוכן הבקשות הנכנסות | האתרים שהעובדים מנסים לפתוח, והאסורים נחסמים |
| סוג | מה בודקים | יש זיכרון חיבורים |
|---|---|---|
| Packet Filtering (Stateless) | כתובות, פורטים ופרוטוקול בכותרות שכבות 3-4 | לא |
| Stateful Inspection | אותן כותרות, ובנוסף שיוך לסשן רשום | כן |
| Application Firewall / NGFW | כותרות ותוכן הבקשה בשכבה 7 | כן |
| WAF | בקשות HTTP שמיועדות לאפליקציית ווב | כן |
טעויות נפוצות
- WAF כותבת מחדש את הקוד לשאילתות מוכנות, או חוסמת SQL Injection לפי רשימת כתובות שחורה. היא מנתחת תוכן בקשות בלבד ואינה מתקנת קוד.
- Reverse Proxy מסתיר עובדים שגולשים החוצה או מחלק כתובות IP. הסתרה וסינון של גלישת עובדים הם של Forward Proxy, והקצאת כתובות היא DHCP.
- Reverse Proxy מצפין את נתוני השרת או משחזר אותם לאחר תקלה. תפקידו להסתיר את השרת ולבדוק בקשות, לא להצפין או לגבות.
- WAF התנהגותית אינה זקוקה לחתימות. השילוב טוב יותר, כי כל שיטה מכסה את מה שהשנייה מחמיצה.
בדקו את עצמכם
מה עושה חומת אש בשכבת היישום שחומת אש Stateful אינה עושה?
היא קוראת את תוכן הבקשה, כמו URL ופרמטרים, ולא רק את הכתובות והפורטים בכותרת.
ארכיטקטורת DMZ והקטנת שטח התקיפה
נניח ששרת הדואר של ארגון נפרץ. אם הוא יושב באותה רשת עם תחנות העובדים ועם מסדי הנתונים, התוקף כבר שם. לכן שרתים שחייבים להיות נגישים מהאינטרנט, כמו דואר ופורטל לקוחות, ממקמים בDMZ (Demilitarized Zone), תת-רשת נפרדת ומבודדת.
+--> DMZ (mail server, customer portal)
|
Internet --> [Firewall] --> Internal LAN (workstations, finance DB)החומה מפרידה בין שלושה אזורים עם חוקים נפרדים. מהאינטרנט מותר להגיע רק לשירותים שהוגדרו ב-DMZ, ומה-DMZ פנימה מותרת רק תעבורה הכרחית וצרה מאוד.
לפני שממשיכים, כמה ציפיות שגויות לגבי ה-DMZ מול מה שנכון.
| מה שנוטים לחשוב | מה נכון |
|---|---|
| שיטת הצפנה או חדר שרתים מרוחק | תת-רשת מבודדת שהחומה מפרידה משאר הרשת |
| מקום טוב לשמור בו מסדי נתונים רגישים | הם נשארים ברשת הפנימית, מחוץ לאזור החשוף |
| הרשאות רחבות כמו בפנים | הרשאות מחמירות יותר, ופנימה מותר רק מעט מאוד |
| אזור בטוח שאינו צריך ניטור | זה האזור החשוף ביותר, ולכן הניטור נשאר חיוני |
| אמצעי להסוות כתובות כמו NAT או לתעדף חיבורים | תפקידו הוא הפרדה ובקרת תעבורה בלבד |
הבחנה נוספת: חומת אש רשתית מגינה על מקטע שלם, ואילו חומת אש מקומית (Host-based) פועלת על מחשב בודד, כמו iptables בלינוקס או Windows Defender Firewall.
נסו לספור כמה דלתות פתוחות לשרת ווב ארגוני: SSH בפורט 22, HTTP ו-HTTPS, מסד נתונים בפורט 3306, טווח 8000 עד 8999 שהוכן לעתיד, ו-RDP בפורט 3389. כל פורט כזה הוא נקודה שדרכה אפשר לנסות לחדור. הסכום שלהן הוא שטח התקיפה (Attack Surface).
| פעולה בחומת האש | השפעה על שטח התקיפה |
|---|---|
| סגירת פורטים שאינם בשימוש, כמו 3306 ו-3389 בשרת הווב | מקטינה |
| חוק ממוקד לפורטים שנשארו: 443 לכולם ו-22 רק מרשת הניהול | מקטינה |
| פתיחת הטווח 8000 עד 8999 עבור שירותים שאולי יוקמו | מגדילה |
| הפניית כל התעבורה הנכנסת, בכל פורט, למחשב פנימי יחיד | מגדילה |
| תיעוד כל חבילה חסומה ביומן | אינה משנה: זה חומר לחקירה, ושום פורט לא נסגר |
טעויות נפוצות
- ה-DMZ מיועד למסדי הנתונים הרגישים או מעניק לשרתים גישה זהה לרשת הפנימית. הוא מבודד שרתים חשופים. מסדי הנתונים נשארים בפנים והגישה פנימה מוגבלת.
- פתיחת טווח פורטים רחב לעתיד, או רישום לוגים מפורט, מקטינים את שטח התקיפה. פורטים מיותרים מגדילים אותו, ולוג מתעד בלבד ואינו סוגר דבר.
- שרתי DMZ בטוחים ולכן אינם צריכים ניטור. הם חשופים יותר, ולכן הניטור נשאר נחוץ.
בדקו את עצמכם
שרת דואר ב-DMZ נפרץ. מה מונע מהתוקף להגיע לשרתי הכספים?
חוקי החומה בין ה-DMZ לרשת הפנימית, שחוסמים כמעט כל גישה פנימה.
מה ההבדל בין חומת אש רשתית לחומת אש מקומית?
הרשתית מגינה על מקטע שלם, והמקומית פועלת על מחשב יחיד.
מנהל טוען שתיעוד כל חבילה שנחסמה ביומן יצמצם את שטח התקיפה. מה נכון?
התיעוד מסייע בחקירה אך אינו סוגר פורט, ולכן השטח נשאר זהה. מקטינים אותו בסגירת פורטים ובחוקים ממוקדים.
מגבלות חומת האש: מנהור, פורטים דינמיים ותעבורה פנימית
הסיבה שחומת אש מחמיצה איומים נעוצה בתפקיד שלה: להחליט אם חבילה עוברת, לפי חוקים. התראה על דפוס חשוד היא עבודה של IDS ולא שלה. בטבלה כמה איומים שחומה כזו אינה רואה, ומה משלים אותה.
| איום | למה החומה לא רואה אותו | מה משלים אותה |
|---|---|---|
| שירות כמו FTP או VoIP שפותח פורט נתונים בזמן החיבור | הבקרה יושבת בפורט קבוע, אבל פורט הנתונים או הקול נבחר רק תוך כדי השיחה. מי שמגדיר טווח רחב וקבוע כדי שזה יעבוד חושף גם שירותים פנימיים שמאזינים בתוכו | חומה שקוראת את ערוץ הבקרה ופותחת זמנית רק את הפורט שסוכם, לחיבור הזה |
| מנהור (Tunneling) של SSH או VPN בתוך פורט 443 | כשכל תעבורה לפורט 443 מותרת בלי זיהוי הפרוטוקול, התעבורה נראית כמו HTTPS רגיל | זיהוי הפרוטוקול האמיתי בשכבה 7 והגבלת תעבורה יוצאת |
| ניסיון SQL Injection בבקשת HTTPS | הפורט מותר והחיבור תקין, וחומה שמסתפקת בכותרות מעבירה את הבקשה | חומת אש בשכבת היישום או WAF שקוראות את תוכן הבקשה |
| תנועה שנשארת בתוך הרשת הפנימית | היא אינה עוברת בנקודת הסינון של החומה | מערכת IDS שמתריעה על דפוסים חשודים |
| קובץ זדוני שהמשתמש מריץ בעצמו | ההרצה מתחילה מבפנים, ולא מחבילה שחומה יכולה לפסול | זיהוי חדירות וניטור, כי החומה רק מתירה וחוסמת |
טעויות נפוצות
- מנהור דרך 443 הוא ניחוש סיסמאות לממשק הניהול או שימוש בתעודה גנובה. מנהור הוא העברת פרוטוקול אחר בתוך פורט שנראה לחומה כ-HTTPS.
- הסיכון ב-FTP או ב-VoIP הוא ניחוש פורט הבקרה. פורט הבקרה ידוע ומותר. הסיכון הוא הטווח הרחב שנפתח לערוץ הנתונים.
- אם הותקנה חומת אש מודרנית אין צורך בשכבות הגנה נוספות. היא אוכפת חוקי מעבר בלבד, והאיומים שלמעלה חומקים ממנה. לכן נדרשות שכבות נוספות.
בדקו את עצמכם
שיחת VoIP פותחת פורט מדיה שנבחר רק בזמן השיחה. איך מאפשרים אותה בלי להשאיר טווח פתוח?
בחומה שקוראת את ערוץ הבקרה, מזהה את פורט המדיה שסוכם ופותחת אותו זמנית עבור החיבור הזה בלבד.
ארגון פתח את 443 לכל היעדים, ובלוגים של החומה הכול נראה תקין, אך התגלה ערוץ SSH פעיל לשרת חיצוני. איך זה ייתכן?
החומה מכריעה לפי מספר הפורט, ו-SSH שעטוף בפורט 443 נראה לה כמו HTTPS רגיל.
IDS ו-IPS: זיהוי וחסימה
מזהה מול חוסם: ההבדל בין IDS ל-IPS
תעבורה שעברה את חומת האש אינה בהכרח תמימה. כדי לגלות ניסיונות תקיפה בתוך הרשת או בתוכן הבקשות, ארגונים משלבים מערכות IDS (Intrusion Detection System) ו-IPS (Intrusion Prevention System).
IDS פועל כצופה פסיבי: הוא מנתח את התנועה ברשת או את האירועים במחשב, מאתר דפוסים חשודים, ושולח התראה לצוות האבטחה. הוא אינו עוצר מנות בעצמו.
IPS מבצע את אותו ניתוח, אך מחזיק גם ביכולת תגובה פעילה: ברגע שזוהתה תעבורה זדונית, הוא חוסם או מסנן אותה אוטומטית לפני שהיא מגיעה ליעד. זו היכולת המרכזית המבדילה אותו מ-IDS.
כשמערכת IPS נתקלת בהצפת DoS בזמן אמת, היא אינה ממתינה לאישור ידני ממנהל ואינה מרחיבה את רוחב הפס. המערכת מאתרת את ההצפה וחוסמת מיד את כתובות המקור או את המנות התוקפות.
חשוב לא לבלבל בין יכולת החסימה ליכולת הזיהוי: שתי המערכות יכולות להשתמש באותם מנועי זיהוי בדיוק, כך ש-IPS אינו מגלה יותר התקפות חדשות מ-IDS. כמו כן, אף אחת מהן אינה מייתרת עדכוני אבטחה ותיקון חולשות.
היכולת לעצור תעבורה בזמן אמת גובה מחיר תפעולי. מערכת IPS מוסיפה השהיה קטנה למעבר המנות, מהווה נקודת כשל נוספת בנתיב התקשורת, וזיהוי שגוי אצלה חוסם תעבורה תקינה, בעוד שב-IDS טעות זיהוי מייצרת רק התראה מיותרת.
דוגמאות מוכרות מהשטח הן Snort ו-Suricata, שיכולות לפעול כ-IDS או כ-IPS בהתאם לאופן הצבתן ברשת, וכן Zeek, המתמחה בניטור וניתוח תעבורה.
כדאי גם למקם את ה-IDS מול כלים אחרים בארגון, שכל אחד מהם ממלא תפקיד שונה:
- חומת אש: אוכפת מדיניות של התרה וחסימה לפי כללים, בעוד IDS מתמקד בזיהוי והתרעה.
- אנטי-וירוס בתחנה: מאתר ומסיר קבצים זדוניים מקומיים, ואינו מנטר תעבורת רשת כוללת.
- סורק פורטים: ממפה שירותים פתוחים בשרתים, ואינו עוקב אחרי חדירות בזמן אמת.
- מנגנון הרשאות קבצים: קובע למי מותר לקרוא או לכתוב לקובץ, ואינו מנתח דפוסי תקיפה.
טעויות נפוצות
- מערכת IDS חוסמת התקפות רשת באופן אוטומטי. IDS מוגבל לניטור ולהפקת התראות. המערכת שמסוגלת לעצור מנות בעצמה היא IPS.
- IPS מזהה יותר התקפות חדשות, שעדיין אין להן תיאור מוכן, מאשר IDS. ההבדל ביניהם הוא ביכולת הפעולה (התרעה מול חסימה), לא באלגוריתמי הזיהוי.
- IPS אינו משפיע על מהירות הרשת כי הוא מנתח עותק מהצד. חיישן שעובד על עותק יכול רק להתריע, כלומר הוא פועל כ-IDS. כדי לחסום, IPS חייב לעמוד בתוך הנתיב ולבדוק כל חבילה.
- במתקפת DoS מערכת IPS מגדילה את רוחב הפס או מחכה להחלטת מנהל. IPS מגיב לבד ובזמן אמת: מה שזוהה כהצפה מסונן בלי אישור של מנהל ובלי שינוי בקיבולת הקו.
בדקו את עצמכם
תנועה לגיטימית של לקוח מזוהה בטעות כחשודה. מה יקרה ב-IDS ומה יקרה ב-IPS?
ב-IDS תישלח התראה שגויה לצוות אך התעבורה תגיע ליעד. ב-IPS התעבורה התקינה תיחסם והשירות ללקוח ייפגע.
מיקום ברשת: Inline מול SPAN ו-TAP
האופן שבו מחברים את החיישן לרשת קובע אם הוא יוכל לעצור מנות או רק לדווח עליהן. יש שתי תצורות פריסה עיקריות: עמידה בתוך נתיב התקשורת או האזנה מהצד.
בתצורת Inline Mode, המערכת מוצבת בטור על נתיב התקשורת, כך שכל חבילה עוברת דרכה לפני ההגעה לשרתים. רק כך IPS מסוגל להפיל או לעכב מנות זדוניות בזמן אמת.
בתצורת Tap Mode (מצב פסיבי), המערכת מקבלת עותק של התעבורה ואינה יושבת על הקו הראשי. היתרון הוא שרידות: אם החיישן נופל או עמוס, התקשורת הארגונית אינה נעצרת.
שתי שיטות מקובלות מספקות את העותק לחיישן הפסיבי:
- SPAN (Port Mirroring): הגדרת המתג כך שישכפל את התנועה מפורטים נבחרים וישלח אותה לפורט שאליו מחובר ה-IDS.
- Network TAP: התקן חומרה פיזי שמתחבר לכבל הרשת ומפצל ממנו עותק מדויק של האות אל פורט הניטור.
IPS placement (in the path)
uplink -> [ sensor ] -> distribution switch -> web tier
- a packet that is not forwarded by the sensor never arrives
IDS placement (beside the path)
uplink -> distribution switch -> web tier
| mirrored copy (SPAN port or TAP device)
v
[ sensor ]
- the original packet is already on its way; the sensor can only reportל-SPAN יש תקרה: פורט מראה הוא צינור ברוחב מוגבל, ולחיישן עצמו יש כוח עיבוד סופי. כשמכוונים אליו עותקים מכמה פורטים עמוסים והסכום עולה על אחד משני הגבולות האלה, חבילות מושמטות בדרך.
את מחיר ההשמטה משלם הזיהוי ולא הרשת: החיישן אינו חוצץ בין המשתמשים לשרתים, ולכן התעבורה האמיתית ממשיכה בקצב הרגיל. פשוט חלק מהמנות לא נראות לו, ועליהן אין התראה.
תרחיש 7: תקיפה שלא נרשמה בלוגים של ה-IDS
בדיקה בדיעבד של אירוע אבטחה מצאה בלוג שרת היישומים בקשה שתואמת בדיוק לחוק פעיל ב-Suricata, אבל ב-IDS לא נשמרה עליה שום התראה. החיישן, שעבד במצב פסיבי, קיבל עותק משישה שרתים דרך פורט SPAN אחד במתג הליבה, והחוק עצמו נבדק קודם ועבד תקין.
מוני ההשמטות בפורט הראו עלייה חדה בדיוק בשעות העומס, והסיבה ברורה: סכום התנועה המשוכפלת עלה על מה שהפורט או החיישן מסוגלים לעבד, והחבילה עם הבקשה נזרקה לפני שנבדקה. המשתמשים לא שמו לב לשום האטה, כי העותק אינו על הנתיב האמיתי.
הלקח הוא להתאים את קיבולת הניטור לנפח שמשוכפל אליו. אפשר לחלק את השרתים בין כמה חיישנים, להחליף את ה-SPAN בהתקן TAP ייעודי, או להגדיל את כוח העיבוד של החיישן ושל פורט הניטור, ובכל מקרה לעקוב אחרי מוני ההשמטה.
טעויות נפוצות
- חיישן ב-Tap Mode עוצר מנות, ואילו ב-Inline Mode הוא מסתפק בתיעוד. ההפך הוא הנכון: חסימה דורשת מעבר פיזי דרך המערכת (Inline), ואילו Tap Mode מקבל עותק פסיבי בלבד.
- Inline Mode הוא שם לבדיקה בדיעבד של קובץ תעבורה שנשמר מראש. Inline פירושו עבודה בזמן אמת בתוך נתיב התקשורת עצמו, לא ניתוח לא מקוון של קובצי לכידה.
- IDS המחובר ל-SPAN מחמיץ מנות כי הוא יושב בטור וחוסם פורטים. חיבור SPAN אינו בטור. ההחמצה נובעת מעומס יתר של העותק המשוכפל ביחס ליכולת החיישן או פורט הניטור.
בדקו את עצמכם
הנהלת הארגון דורשת לעצור מנה זדונית לפני שתגיע לשרת הדואר. באיזו תצורת חיבור חייבים לפרוס את המערכת?
בתצורת Inline Mode בתוך נתיב התעבורה, מפני שרק כך המערכת יכולה להפיל את המנה לפני שהיא מגיעה לשרת.
NIDS מול HIDS: תצפית מהרשת מול תצפית מתוך המארח
מערכות זיהוי חדירות נבדלות גם בנקודת המבט שלהן. ההבחנה בין NIDS (Network-based IDS) ל-HIDS (Host-based IDS) עוסקת במקום הפריסה, ולא בשיטת הזיהוי.
NIDS מאזין לתנועה העוברת ברשת בין מחשבים שונים (דרך SPAN או TAP). הוא מכסה מקטע רשת שלם מנקודה מרכזית בלי התקנת סוכן על כל שרת, ומזהה היטב הצפות רחבות היקף.
מנגד, NIDS אינו יודע מה מתרחש בתוך המחשב עצמו ואינו יכול לקרוא תוכן של חיבורים מוצפנים בלי פענוח יזום.
HIDS הוא רכיב תוכנה המותקן ישירות על מחשב או שרת יחיד. הוא עוקב אחר יומני המערכת, תהליכים חריגים ובדיקת שלמות קבצים (השוואת קבצי תצורה ומערכת למצב תקין ידוע מראש).
כלים נפוצים בקטגוריה זו הם OSSEC ו-Wazuh, וכן Tripwire המתמחה בניטור שינויים בקבצים. החיסרון של HIDS הוא הצורך בהתקנה ותחזוקה בכל מכונה וצריכת משאבי עיבוד מקומיים.
| היבט | NIDS (מבוסס רשת) | HIDS (מבוסס מארח) |
|---|---|---|
| נקודת תצפית | תעבורה בין מכונות במקטע הרשת | פעילות פנימית במחשב בודד |
| מה נבדק | מנות וכותרות ברשת (דרך SPAN או TAP) | יומני מערכת, תהליכים, שינויי קבצים והתחברויות |
| יתרון בולט | פריסה מרכזית אחת המכסה תחנות רבות | זיהוי שינויים מקומיים ללא תעבורת רשת |
| מגבלה בולטת | עיוור לפעילות מקומית ולמטען מוצפן | צורך משאבי מחשב ודורש התקנה בכל שרת |
שני הסוגים משלימים זה את זה: כל אחד מהם יכול לעבוד לפי חתימות או לפי זיהוי חריגות, ושניהם יכולים לאתר התקפות שמקורן מבחוץ או מתוך הרשת הארגונית.
תרחיש 8: חקירה: מי שינה את ההגדרות ולא נשמעה אזעקה
בתחקיר אירוע התברר שמשתמש שכבר היה מחובר למכונת Linux שינה בה קובץ הגדרות של שירות חשוב, בלי תעבורת רשת חריגה שאפשר לזהות. כל החיישנים שבדרך נשארו שקטים: חיישן על פורט SPAN, רכיב חסימה בנתיב וחומת האש בקצה.
אין כאן כשל בכיוונון אלא מגבלה מבנית, כי השינוי קרה כולו בתוך מערכת הקבצים של המחשב ולא הותיר עקבות ברשת שחיישן יכול לזהות כחשודות. מי שיכול לראות אותו הוא HIDS: סוכן על המכונה עצמה שמחזיק טביעת אצבע של קבצים רגישים, ומתריע כשהיא שונה מהערך שנשמר כשהמערכת הייתה נקייה.
טעויות נפוצות
- NIDS מבוסס חתימות ו-HIDS מבוסס זיהוי חריגות. החלוקה ביניהם היא לפי מיקום (רשת מול מארח), ולא לפי שיטת הניתוח.
- NIDS מיועד רק לאיומים מהאינטרנט ו-HIDS רק לאיומים פנימיים. שתי המערכות מסוגלות לאתר פעילות זדונית שמקורה מבפנים או מבחוץ.
- HIDS אינו צורך משאבים מהשרת שעליו הוא מותקן. הסוכן של HIDS רץ על המחשב המנוטר עצמו ומשתמש במעבד ובזיכרון שלו.
- NIDS מתאים רק לרשתות קוויות ו-HIDS לרשתות אלחוטיות. אין קשר לסוג התווך; ההבדל הוא בין ניתוח תעבורת רשת לניתוח אירועים מקומיים במערכת ההפעלה.
בדקו את עצמכם
מתקפת הצפה רחבה תוקפת במקביל עשרות שרתים באותו מקטע רשת. איזו מערכת תאתר זאת ביעילות רבה יותר?
NIDS, משום שהוא צופה בכלל התעבורה של המקטע מנקודה מרכזית אחת ורואה את התמונה הרחבה.
שיטות זיהוי: חתימות, חריגות וניתוח Heuristic
מערכות IDS ו-IPS נשענות על שתי גישות זיהוי עיקריות, ולצידן גישה התנהגותית משלימה:
שיטת Signature-based נשענת על ספרייה של תיאורים מדויקים להתקפות שכבר נחקרו, והמערכת בודקת כל מנה מולה. תיאור כזה יכול להיות, למשל, רצף תווים מסוים שמופיע בבקשת HTTP שנשלחת לשרת מסוים.
alert tcp any any -> 192.168.50.20 8080 (msg:"Exposed internal diagnostic path"; content:"/internal/diag-dump"; nocase; sid:1004217;)החוק שלמעלה שומר על שרת אחד, 192.168.50.20, שמאזין בפורט 8080. אם מגיעה אליו מנה שמכילה את הנתיב /internal/diag-dump, החיישן מפיק התראה. מכיוון שהחוק צר וספציפי, כמעט אין בו התראות שווא על איומים ידועים.
המגבלה הבסיסית היא שחוק נכתב רק אחרי שההתקפה נחקרה. מה שעדיין לא תועד, כלומר התקפות Zero-Day, אינו נמצא במאגר, ולכן השיטה אינה רואה אותו.
שיטת Anomaly-based מתחילה בהקשבה: במשך תקופת למידה היא רושמת מה נחשב רגיל בארגון (כמה תעבורה עוברת, באילו שעות ואילו שירותים פעילים), ומהנתונים נבנה קו בסיס (Baseline).
מאותו רגע כל פעילות מושווית לקו הזה. שרת גיבוי ששולח פתאום נפח חריג בשלוש לפנות בוקר יעורר התראה גם בלי חתימה, ולכן השיטה מסוגלת לתפוס התקפה חדשה.
אבל קו הבסיס אינו מבדיל בין חריג לזדוני: עדכון מערכת חד-פעמי נראה לו חשוד, ולכן שיעור התראות השווא גבוה יותר. בנוסף, המערכת דורשת תקופת הכשרה לפני שהיא שימושית.
לצד שתי הגישות פועל ניתוח Heuristic, שאינו מסתמך על חתימה מוכנה ואינו בונה קו בסיס: הוא מפעיל כללי אצבע רחבים על התנהגות או מאפיינים שנראים חשודים. בזכות זה הוא מסוגל להצביע על איום חדש שאיש עוד לא תיעד, כלומר Zero-Day.
אל תבלבלו בין השניים: כשהמערכת מחשבת Hash של קובץ ומחפשת אותו ברשימה שחורה של קבצים זדוניים שכבר ידועים, זו התאמה לחתימה קיימת ולא Heuristic.
| מאפיין | Signature-based | Anomaly-based |
|---|---|---|
| בסיס ההשוואה | מאגר דפוסים של תקיפות ידועות | קו בסיס (Baseline) של שגרת הארגון |
| זיהוי Zero-Day | אינו מזהה (חסרה חתימה) | מסוגל לזהות לפי סטייה מההתנהגות |
| התראות שווא | נמוכות יחסית | גבוהות יותר |
| תחזוקה נדרשת | עדכון שוטף של מאגר החתימות | תקופת למידה ועדכון המודל |
טעויות נפוצות
- Signature-based לומד את דפוסי ההתנהגות הרגילים של הרשת. למידת קו בסיס שגרתי היא תפקידה של שיטת Anomaly-based, בעוד חתימות משוות מול תבניות מוכרות מראש.
- Anomaly-based מתחיל לפעול מיד בלי למידה, או לומד מהספק רשימת חתימות. הוא חייב תקופת למידה של התנהגות הארגון הספציפי כדי להגדיר מה נחשב נורמלי.
- ניתוח Heuristic משווה Hash לרשימה שחורה או ממתין לפרסום חתימה מהיצרן. Heuristic בוחן התנהגות שנראית חשודה לפי כללי אצבע, בלי להמתין לתיאור מוכן של האיום, ולכן תופס גם איומים חדשים.
בדקו את עצמכם
התגלתה התקפה חדשה שעדיין אין לה תבנית במאגר הספק. אילו שיטות עשויות להתריע עליה?
Anomaly-based או ניתוח Heuristic, מכיוון שהן אינן תלויות בחתימה מוקדמת של האיום.
False Positive, False Negative וכיוונון המערכת
יעילות של מערכת זיהוי נמדדת באיזון בין שתי טעויות:
- False Positive (התראת שווא): התראה על פעילות לגיטימית לחלוטין שנדמתה לחשודה.
- False Negative (פספוס): תקיפה אמיתית שהתרחשה בלי שהמערכת הפיקה שום התראה.
התראת שווא אינה טעות תמימה. צוות שמוצף בהתראות מיותרות מפתח עייפות ומפסיק לקרוא אותן, ואז ההתראה האמיתית הבאה עלולה להישכח. עם זאת, False Negative נשאר החמור מביניהם, כי בו התוקף פועל בלי שאיש יודע.
שני קיצורי דרך מפתים ושניהם פוגעים. הראשון הוא להתעלם מכל תעבורה שמקורה בפנים, וכך נוצר עיוורון מול תוקף שכבר חדר, כלומר False Negatives. השני הוא להוסיף עוד חתימות כלליות, שמתאימות גם לתעבורה תמימה ומעלות את כמות ההתראות השגויות.
הדרך הנכונה היא כיוונון (Tuning): מכבים חוקים שנוגעים לשירותים שהארגון אינו מפעיל, ומגדירים חריגה צרה ומדויקת רק לתעבורה תקינה שידועה בסביבה.
ועוד נקודה: מעבר מ-IDS ל-IPS אינו מצמצם טעויות זיהוי. הוא רק גורם לכל התראת שווא להפוך לחסימה של תעבורה לגיטימית.
תרחיש 9: התראות SSH חוזרות מכל לילה
אנליסט צעיר מציע לכבות את החוק שמזהה ריבוי חיבורי SSH ממקור אחד, או להוציא את כל הרשת הפנימית מהניטור, כי כל לילה בשתיים מופיעות עשרות התראות מהכתובת 10.8.3.40. לפני שמסכימים, בודקים מי זו: שרת ניהול התצורה, שמתחבר בכל לילה למאות מכונות כדי להתקין עדכונים.
הפעילות לגיטימית, ולכן הצעד הנכון הוא החרגה צרה: הכתובת הזו מוחרגת באותו חוק בלבד, והחוק ממשיך לעבוד על כל שאר המקורות.
שתי ההצעות הראשונות גרועות יותר מהבעיה. חוק מכובה או רשת פנימית מוחרגת משאירים את הצוות עיוור לתחנה נגועה בפנים שתנסה להתחבר למכונות רבות, והיא תעבור בלי התראה.
טעויות נפוצות
- False Positive משמעותו שהתקפה אמיתית לא זוהתה. התקפה שלא זוהתה היא False Negative. False Positive הוא אזעקת שווא על פעילות תקינה.
- כדי לצמצם התראות שווא כדאי להתעלם מכל תעבורה שמקורה ברשת הפנימית. החרגה גורפת של הרשת הפנימית יוצרת עיוורון לתוקפים שכבר חדרו פנימה ומגדילה False Negatives.
- הוספת עוד חתימות כלליות תקטין את מספר התראות השווא. חתימות כלליות תואמות לעוד דפוסים תמימים ולכן דווקא מעלות את כמות ההתראות השגויות.
בדקו את עצמכם
תוקף הריץ כלי פריצה על שרת, אך לוח הבקרה של ה-IDS נשאר שקט לגמרי. מהו שם המצב?
False Negative - התקפה אמיתית שלא עוררה התראה.
תעבורה מוצפנת, שכבה 7 ו-Sandboxing
כדי ש-NIDS יגלה מתקפות בשכבת האפליקציה (שכבה 7), כמו הזרקת SQL או XSS, לא די בסינון כתובות IP ופורטים. המערכת חייבת לקרוא את תוכן הבקשה עצמה ולהשוות אותו לחתימות של התקפות מוכרות, בתהליך הנקרא Deep Packet Inspection (DPI).
קריאת קובצי הלוג של שרת האפליקציה שייכת לתחום של HIDS, ואילו NIDS מבצע את הניתוח ישירות מתוך תוכן המנות העוברות ברשת.
נתחיל ממה שנשאר קריא על הקו. כותרות ה-IP וה-TCP חייבות להישאר גלויות, אחרת הנתבים לא היו יודעים לאן להעביר את המנה, ואילו את נתוני האפליקציה שמעליהן מצפין TLS (כמו ב-HTTPS).
מערכת שמבצעת DPI פוגשת קיר מול חיבור מוצפן. נשארים לה רק רמזים חיצוניים: מי מדבר עם מי, באיזה פורט, כמה בתים נשלחים, באילו מרווחי זמן, ואיזה שם שרת נשלח בפתיחת החיבור.
פענוח התעבורה אינו אפשרי ל-IDS גם אם הוא מחזיק את המפתח הציבורי של היעד, שהרי מפתח כזה אינו משמש לפענוח נתונים. תוכן החיבור מוצפן במפתח סימטרי זמני שסוכם בלחיצת היד, וגם רשות התעודות (CA) אינה מספקת חתימות זיהוי לניטור.
כדי להחזיר את הראות לתוכן המוצפן, מפענחים את התנועה בנקודת ביניים מורשית (כגון שרת Proxy ארגוני המבצע SSL Inspection) או בודקים אותה ישירות בתחנת הקצה.
מערכות IDS ו-IPS מתקדמות משלבות גם Sandboxing: בידוד והרצה מבוקרת של קבצים ותהליכים חשודים כדי לצפות בהתנהגותם בפועל לפני שייכנסו לרשת הארגונית.
באמצעות Sandboxing אפשר לגלות קובץ זדוני חדש לפי מעשיו (למשל פתיחת חיבורים חשודים או שינוי קבצי מערכת) גם כשאין לו חתימה. זאת בשונה מהשוואת חתימות פסיבית או מהעברה להסגר לאחר גילוי.
טעויות נפוצות
- הצפנת TLS מסתירה את כותרות ה-IP ומשאירה את תוכן הבקשה גלוי. ההפך הוא הנכון: כותרות הניתוב נשארות גלויות לנתבים, ותוכן האפליקציה מוצפן.
- ה-IDS משתמש במפתח הציבורי של השרת כדי לפענח את תעבורת ה-HTTPS. תוכן החיבור מוצפן במפתח סימטרי שסוכם בין הצדדים, ומפתח ציבורי אינו מסוגל לפענח תעבורה זו.
- NIDS מזהה מתקפת שכבה 7 לפי מספר הפורט של הבקשה. התקפות אפליקציה עוברות על פורטים מותרים (כמו 80 או 443), ולכן נדרשת בדיקת תוכן (DPI).
- Sandboxing הוא התקנה של מכונה וירטואלית מלאה על מחשב של כל עובד. Sandboxing הוא מנגנון בדיקה של מערכת האבטחה שמריץ קובץ חשוד בבידוד כדי לנתח את התנהגותו לפני הכניסה לרשת.
בדקו את עצמכם
בחיבור HTTPS מוצפן ללא פענוח בפרוקסי, אילו פרטים עדיין זמינים ל-NIDS?
רק הרמזים שמחוץ למטען: כתובות IP ופורטים, כמות ותזמון של המנות, ושם השרת (SNI) שנשלח בהתחלה.
Aircrack-ng ואבטחת Wi-Fi
הכלים בחבילת Aircrack-ng ותפקיד כל כלי
Aircrack-ng היא ערכת כלים לבדיקת חוסנן של רשתות Wi-Fi על ידי קליטת מסגרות אלחוטיות ובחינת חוזק מפתחות ההצפנה. השימוש בכלים אלה חוקי אך ורק ברשת שבבעלותכם או בבדיקת אבטחה מאושרת מראש.
השלב המקדים להאזנה ברשת אלחוטית הוא העברת מתאם הרשת למצב Monitor Mode. במצב רגיל הכרטיס מסנן ומעביר רק מסגרות המיועדות אליו, ואילו במצב ניטור (בכרטיסים ובדרייברים תומכים) הוא קולט את כל התנועה המשודרת בערוץ באוויר.
בערכת הכלים קיימת חלוקת תפקידים מוגדרת, שחשוב להכיר במדויק לבחינה:
| שם הכלי | תפקיד עיקרי | מה אינו עושה |
|---|---|---|
airmon-ng | מעביר את כרטיס הרשת למצב Monitor Mode לצורך האזנה גולמית | אינו חושף מפתחות ואינו סורק רשתות |
airodump-ng | סורק ערוצים, מציג נקודות גישה ותחנות (כולל רשתות Ad-Hoc), ולוכד חבילות לקובץ, ובהן גם את ה-Handshake | אינו מפעיל מצב ניטור, אינו מזריק מנות ואינו מפצח סיסמאות |
aireplay-ng | מזריק מסגרות לרשת, למשל הודעות ניתוק (Deauthentication) או שידור חוזר של ARP | אינו מאזין פסיבית, אינו מגביר עוצמת שידור ואינו מקים נתב מתחזה |
aircrack-ng | מנתח קובצי לכידה ומשחזר מפתחות (סטטיסטית ב-WEP או במילון מול WPA2) | אינו אוסף חבילות מהאוויר בעצמו |
airdecap-ng | מפענח קובץ תעבורה מוצפנת שנלכד לאחר שמפתח הרשת ידוע | אינו מפענח תעבורה בלי ידיעת המפתח |
שימו לב ליכולת של airodump-ng לזהות גם רשתות Ad-Hoc - תקשורת אלחוטית ישירה בין מכשירים ללא נקודת גישה מרכזית, הנקלטת בסריקת התדרים.
aireplay-ng משמש בעיקר בשני תרחישי בדיקה. הראשון: שליחת מסגרות ניתוק יזומות, שגורמות לתחנה להתחבר מחדש ולהחליף עם נקודת הגישה את הודעות האימות (ה-Handshake), כך ש-airodump-ng יוכל ללכוד אותן. השני: הזרקת בקשות ARP חוזרות ברשתות WEP כדי להאיץ את צבירת הנתונים.
טעויות נפוצות
- airmon-ng מפצח את מפתח ההצפנה האלחוטית. תפקידו של airmon-ng מסתכם בהעברת כרטיס הרשת למצב ניטור; שחזור המפתח נעשה ב-aircrack-ng.
- airodump-ng מפעיל את מצב Monitor ושולח מנות ניתוק. airodump-ng הוא כלי סריקה ולכידה פסיבי בלבד. מצב ניטור מופעל ב-airmon-ng והזרקת מנות נעשית ב-aireplay-ng.
- aireplay-ng מאזין פסיבית, מגביר עוצמת שידור או יוצר נקודת גישה מזויפת. aireplay-ng מזריק חבילות (כמו Deauthentication או ARP Replay) ואינו משמש להאזנה או להקמת נקודת גישה.
- איתור רשתות Ad-Hoc סמוכות מתבצע באמצעות aireplay-ng. סריקת תדרים ואיתור רשתות מכל סוג, כולל Ad-Hoc, מתבצעים בכלי airodump-ng.
בדקו את עצמכם
בבדיקה מורשית, מהו סדר הכלים הנכון להכנת הממשק, לכידת לחיצת היד, ושחזור הסיסמה?
תחילה airmon-ng להפעלת מצב ניטור, אחר כך airodump-ng לסריקה ולכידת התעבורה, ולבסוף aircrack-ng לניתוח הלכידה.
מדוע פרוטוקול WEP שבור לחלוטין
WEP (Wired Equivalent Privacy) הוא תקן ההצפנה המוקדם של רשתות Wi-Fi, והוא נחשב פרוץ ושבור לחלוטין. החולשה המרכזית שלו אינה באורך המפתח אלא באופן שבו הוא משתמש בוקטור אתחול.
WEP מצפין באמצעות אלגוריתם RC4. כדי שאותו מפתח משותף לא יפיק זרם הצפנה זהה בכל חבילה, מצורף לכל מסגרת ערך אקראי-למחצה הנקרא IV (Initialization Vector).
בשדה של 24 סיביות יש בסך הכול כ-16.7 מיליון ערכים, ולכן ברשת עמוסה חזרה על ערכים בלתי נמנעת. וה-IV אינו מוסתר: הוא מצורף בגלוי לכל מסגרת, כך שכל מאזין רואה אותו.
חזרות כאלה נותנות לאנליסט חומר להשוואה, וערכי IV חלשים מסוימים גורמים לבתים מסוימים של המפתח להשפיע בצורה שאפשר לזהות. אחרי איסוף של עשרות אלפי מסגרות (שיטות PTW, FMS ו-KoreK) aircrack-ng מסיק את המפתח בחישוב סטטיסטי, בלי לנחש סיסמאות.
מכאן ההשלכה לגבי אורך המפתח: מפתח של 128 סיביות אינו מחזק את WEP לעומת 64, כי הפריצה אינה עוברת דרך ניחוש המפתח אלא דרך ה-IV הקצר והגלוי. זה הכלל לבחינה: אורך המפתח אינו מציל את WEP.
כדי לא להמתין שעות לתעבורה טבעית, בודקים מאיצים את איסוף ה-IV על ידי הזרקת בקשות ARP חוזרות (באמצעות aireplay-ng), שגורמות לנקודת הגישה לשדר המון מסגרות חדשות.
טכניקה נוספת היא Fragmentation Attack. בלי לדעת את מפתח ה-WEP, מחלצים מחבילה שנלכדה קטע קצר מזרם ההצפנה (Keystream), ובעזרתו בונים ושולחים מנות מוזרקות. נקודת הגישה מגיבה להן ומשדרת מסגרות חדשות, והמסגרות האלה נושאות IV טריים.
המטרה היא לייצר חומר לניתוח הסטטיסטי ולא לנחש את המפתח בחלקים.
תרחיש 10: החלפה ל-128 סיביות שלא עזרה
אחרי שמבדק קודם הזהיר ממפתח WEP של 64 סיביות, מנהל רשת בחברת הובלה החליף אותו למפתח של 128 סיביות והניח שהבעיה נפתרה. במבדק חוזר מורשה נאספו כשישים אלף מסגרות בזמן הפסקת צהריים, ו-aircrack-ng החזיר את המפתח המלא. בסיום הוצעו שלושה הסברים לכישלון ההגנה: שהכלי ניסה מילים מרשימה, שהמפתח התקצר אוטומטית ל-40 סיביות, או ש-WEP משתמש בצופן DES.
ההסבר: כל מסגרת נושאת IV בן 24 סיביות בטקסט גלוי, ובמרחב כזה קטן הערכים חוזרים, וחלקם החלשים חושפים בתים מהמפתח. הניתוח סטטיסטי ואינו תלוי באורך המפתח, ולכן הכפלתו לא שינתה דבר.
אף אחד משלושת ההסברים האלה אינו נכון: WEP מבוסס על RC4, והפריצה היא חישוב ולא ניחוש.
טעויות נפוצות
- פרוטוקול WEP בעל מפתח באורך 128 סיביות מספק הגנה טובה יותר ועמיד לפריצה. החולשה נמצאת ב-IV בן 24 הסיביות ובמבנה RC4, ולכן גם מפתחות של 128 סיביות נשברים במהירות.
- aircrack-ng פורץ WEP בעזרת מילון סיסמאות או ניחוש מתוך ה-SSID. שחזור מפתח WEP הוא חישוב סטטיסטי מתוך ערכי ה-IV הגלויים, ואינו קשור למילון או לשם הרשת.
- Fragmentation Attack מפצל את מפתח ה-WEP לחתיכות ומנחש כל חלק בנפרד. הטכניקה מחלצת קטע זרם מפתח כדי להזריק מנות חדשות ולייצר עוד ערכי IV לשחזור הסטטיסטי.
בדקו את עצמכם
מדוע ניתן לשחזר מפתח WEP מתוך הקלטת תעבורה בלבד?
בגלל השימוש ב-IV קצר (24 סיביות) הנשלח בטקסט גלוי, שערכיו חוזרים ומדליפים מידע סטטיסטי על המפתח.
WPA2-Personal: לחיצת יד, PMKID והתקפת מילון לא מקוונת
תקן WPA2 תיקן את כשל ה-IV שהיה ב-WEP, ולכן אי אפשר לשחזר את המפתח ישירות מניתוח סטטיסטי של המנות. ברשתות ביתיות ועסקיות קטנות פועל מצב WPA2-Personal (PSK), שבו כל התחנות חולקות ביטוי סיסמה יחיד.
בדיקת האבטחה מול WPA2-Personal אינה מנסה לשחזר מפתח מהתעבורה, אלא לבדוק ניחושי סיסמה במצב לא מקוון (Offline) מול מידע שנלכד.
בשיטה הקלאסית לוכדים את ה-4-Way Handshake: ארבע הודעות שמוחלפות בעת התחברות של מכשיר לנקודת הגישה. אם אין כרגע מכשיר שמתחבר, אפשרות --deauth של aireplay-ng שולחת מסגרות ניתוק יזומות, וכך תחנה קיימת נאלצת להתנתק ולהתחבר שוב וההודעות נלכדות.
חלופה נוספת היא מתקפת PMKID: קבלת מזהה ה-PMKID ישירות מנקודת הגישה בהודעה בודדת, בלי צורך בלקוח מחובר ובלי לנתק אף תחנה. בשתי השיטות, המידע שנלכד אינו מכיל את הסיסמה בגלוי אלא משמש לאימות ניחושים.
כלי פיצוח כמו aircrack-ng קורא קובץ מילון (רשימת סיסמאות אפשריות, כי ניסוי כוח גס מלא איטי מדי). לכל מועמדת הוא מחשב את המפתח המתאים ובודק אם הוא מסביר את ה-Handshake שנלכד, ואותה בדיקה אפשרית גם מול PMKID. aircrack-ng מסוגל לכך, וכלים אחרים כמו hashcat נפוצים אף הם.
הבדיקה רצה מקומית אצל התוקף או הבודק, ולכן נקודת הגישה אינה מעורבת ואינה יכולה לחסום ניחושים כושלים. גזירת המפתח משתמשת ב-PBKDF2 עם 4096 חזרות, וה-SSID משמש בה כ-Salt, כך שכל ניחוש יקר בחישוב.
ה-Salt מונע טבלה מחושבת מראש אחת שמתאימה לכל הרשתות. אבל טבלה שנבנתה מראש עבור שם רשת מסוים עדיין מועילה מול אותו שם, ולכן רשתות בעלות שם נפוץ חשופות יותר.
המשמעות המעשית ברורה: הצלחה תלויה בכך שהסיסמה נמצאת במילון. סיסמה ארוכה ואקראית אינה מופיעה ברשימות והופכת את הניחוש לבלתי מעשי.
תרחיש 11: בדיקה מורשית שנגמרה בלי התאמה
בבדיקה מורשית של רשת משרדית נלכד 4-Way Handshake שלם, והרשימה של aircrack-ng הסתיימה בלי התאמה. בצוות הוצעו שלושה הסברים: שנקודת הגישה חסמה את הניסיונות, שה-Handshake אינו מספיק לבדיקה בלי חיבור פעיל, ושהסתרת ה-SSID עצרה את הכלי.
שלושתם שגויים. הניחושים רצו אצל הבודק בלי לפנות לנקודת הגישה, ה-Handshake מספיק לבדיקה במצב לא מקוון, והשם נחשף ממסגרות של התחנות גם כשהוא מוסתר.
ההסבר שנשאר הוא שהסיסמה פשוט לא נמצאה בקובץ המילון. זו בדיוק הסיבה שסיסמה ארוכה ואקראית מנטרלת את השיטה.
טעויות נפוצות
- aircrack-ng מסוגל לפצח כל סיסמת WPA2-Personal בתנאי שנלכד Handshake. הכלי מוצא את הסיסמה רק אם היא מופיעה במילון או ניתנת לניחוש; סיסמה אקראית וארוכה עמידה בפניו.
- הסיסמה נשלחת גלויה או נקראת ישירות מתוך ה-Handshake או ה-PMKID. המידע שנלכד מאפשר רק לאמת ניחושי סיסמה, לא לשלוף את הסיסמה עצמה.
- מתקפת PMKID מחייבת לקוח מחובר ברשת כדי שניתן יהיה לנתק אותו. היתרון של PMKID הוא קבלת המזהה ישירות מנקודת הגישה ללא צורך בתחנת קצה מחוברת.
- נקודת הגישה נועלת את ההתקפה אחרי כמה ניסיונות מילון שגויים. ניחוש המילון מתבצע Offline על המחשב של התוקף מול קובץ הלכידה, בלי שום תקשורת מול נקודת הגישה.
בדקו את עצמכם
במה נבדלת מתקפת PMKID מלכידת 4-Way Handshake?
לכידת Handshake דורשת תחנה שמתחברת לרשת (לעיתים לאחר ניתוק יזום), ואילו ערך ה-PMKID נשלף ישירות מנקודת הגישה גם כשאין אף לקוח מחובר.
מדוע סיסמה ארוכה ואקראית מגינה על רשת WPA2-Personal?
כי היא אינה קיימת במילונים, וגזירת המפתח האיטית (PBKDF2 עם 4096 חזרות) הופכת ניחוש בכוח גס לבלתי אפשרי בזמן סביר.
WPA2-Enterprise ו-WPA3: בלימה של מתקפת המילון
נקודת התורפה של WPA2-Personal היא קיומה של סיסמה אחת משותפת. שני מנגנונים מודרניים מטפלים בכך ישירות: WPA2-Enterprise בארגונים ו-WPA3 בדור החדש.
נניח שתוקף לוכד את החלפת ההודעות מול רשת WPA2-Enterprise: אין לו סיסמה אחת לנחש. כל משתמש מזדהה בנפרד, בשם משתמש וסיסמה או בתעודה, מול שרת אימות כמו RADIUS בפרוטוקול 802.1X, והמפתחות נגזרים פרטנית לכל משתמש ולכל חיבור.
לכן מילון ב-aircrack-ng אינו הכלי המתאים כאן. אל תייחסו את העמידות למפתח ארוך יותר, להיעדר Handshake (הוא עדיין מתקיים) או להסתרת SSID: הגורם היחיד הוא שאין PSK משותף שאפשר לנחש.
WPA3 עונה על שני הדברים שערכת Aircrack-ng נשענת עליהם, ניחוש סיסמה בלתי מקוון והזרקת ניתוקים:
- SAE (Simultaneous Authentication of Equals): תחליף ללחיצת היד של WPA2. גם מי שמקליט את כל ההחלפה אינו מקבל חומר שאפשר לבדוק מולו ניחושים במחשב משלו.
- הגנה על מסגרות ניהול (802.11w): מסגרות הניהול נחתמות, ולכן תחנה מתעלמת מהודעת ניתוק שלא עברה אימות, וה-Deauthentication המזויפת לא פועלת.
שני דברים WPA3 אינו עושה: שם הרשת וכתובות ה-MAC נשארים גלויים, והמפתח אינו מתחלף מדי דקה. העמידות נובעת מ-SAE ומ-802.11w בלבד.
טעויות נפוצות
- WPA2-Enterprise קשה לתקיפה כי הוא משתמש במפתח הצפנה ארוך יותר או כי אין בו Handshake. הוא עדיין מבצע Handshake, אך המפתחות נגזרים לכל משתמש בנפרד באימות 802.1X ואין סיסמה משותפת למילון.
- WPA3 מצפין את שם הרשת (SSID) ואת כתובות ה-MAC, או מחליף מפתח כל דקה. כתובות MAC ושם הרשת אינם מוצפנים לסינון, והחוסן של WPA3 נובע מ-SAE ומתקן 802.11w.
- WPA3 מוגן כי הוא דורש מיליוני IV לעומת WEP. מנגנון ה-IV החלש שייך היסטורית ל-WEP ואינו חלק מ-WPA3.
בדקו את עצמכם
איזה מנגנון ב-WPA3 חוסם שליחת מסגרות Deauthentication מזויפות?
תקן 802.11w להגנה על מסגרות ניהול (Protected Management Frames), הגורם לתחנות לדחות הודעות ניתוק שאינן מאומתות.
הקשחת רשת Wi-Fi והבחנה מהגנות מדומות
הגנה נכונה על רשת אלחוטית מתחילה בבחירת פרוטוקול ההצפנה הנכון, ומסתמכת על שכבות אימות אמיתיות ולא על הסתרה.
- איסור על WEP: פרוץ בכל אורך מפתח ואסור לשימוש.
- רשת ביתית: תקן WPA2 או עדיף WPA3 בצירוף סיסמה ארוכה ואקראית וכיבוי מוחלט של WPS (שקוד ה-PIN בן 8 הספרות שלו ניתן לפריצה מהירה ועוקף את הסיסמה).
- רשת ארגונית: WPA2-Enterprise או WPA3-Enterprise עם אימות 802.1X, ובשילוב WIPS (Wireless Intrusion Prevention System).
שתי הגדרות נפוצות יוצרות תחושת ביטחון כוזבת ואינן מהוות הגנה של ממש:
- הסתרת SSID: גם כשנקודת הגישה אינה משדרת את שמה, המכשירים המורשים משדרים את ה-SSID בבקשות החיפוש שלהם והוא נחשף מיד.
- סינון כתובות MAC: כתובת ה-MAC אינה מוצפנת במסגרת ה-Wi-Fi, ולכן ניתן לקלוט כתובת של מכשיר מורשה באוויר ולזייף אותה בקלות בתוכנה (MAC Spoofing).
WIPS בארגון מציב חיישנים שמאזינים לתדרים ומגלים נקודות גישה זרות (Rogue AP) והודעות ניתוק מזויפות (Deauthentication), ופועל כדי לעצור אותן.
אל תבלבלו בין WIPS לשלושה מושגים סמוכים. Jamming הוא שיבוש גורף ובלתי חוקי של התדרים, NAC בודק התקן רק ברגע שהוא מתחבר לרשת, ו-VLAN מפריד תעבורה אך אינו מגלה נקודות גישה זרות באוויר.
תרחיש 12: סוכנות נסיעות שהסתמכה על הגנות קוסמטיות
בסוכנות נסיעות קטנה סבורים שהרשת מוגנת: שם הרשת מוסתר, רק מכשירים ברשימת כתובות MAC מאושרת יכולים להתחבר, ובנקודת הגישה נשארה הצפנת WEP כדי שמכונת כרטיסים ישנה תמשיך לעבוד.
שלוש ההגנות לא מחזיקות. תחנות מורשות חושפות את שם הרשת בבקשות שלהן, כתובת MAC מאושרת נקלטת באוויר וניתנת לזיוף בתוכנה, ו-WEP נשבר בתוך דקות ספורות.
המסקנה: להצפין ב-WPA2 או ב-WPA3 עם סיסמה ארוכה ואקראית, לכבות את WPS, ולהוציא את המכונה הישנה מהרשת הראשית, בהחלפה או בבידוד ברשת נפרדת.
טעויות נפוצות
- הסתרת SSID וסינון כתובות MAC מספיקים כדי למנוע התחברות לא מורשית. ה-SSID נחשף בבקשות של מכשירים מחוברים, וכתובות MAC עוברות בגלוי וקלות לזיוף.
- די בהחלפה תקופתית של קוד ה-PIN ב-WPS כדי להשאיר אותו פעיל בבטחה. מנגנון ה-PIN של WPS פגיע לפריצה, ולכן ההנחיה היא לכבות את WPS לחלוטין.
- WIPS חוסם איומים אלחוטיים על ידי שידור רעש (Jamming) על הערוץ. WIPS מזהה נקודות גישה זרות ומתקפות אלחוטיות ומטפל בהן באופן ממוקד, לא בשיבוש תדרים בלתי חוקי.
בדקו את עצמכם
מדוע הסתרת SSID וסינון MAC אינם תחליף להצפנת WPA2 או WPA3?
מפני שניתן לגלות את ה-SSID מבקשות התחנות ולזייף כתובת MAC מורשית שנקלטה באוויר, בלי לדעת שום סיסמה.
סיכום
אבטחת הזמינות והיקף הרשת נשענת על הבנת אופי המתקפה ובחירת שכבת ההגנה המתאימה לכל נקודה - מהתעבורה החיצונית ועד הרשת האלחוטית.
- DoS ו-DDoS: פוגעות בזמינות (ה-A ב-CIA) על ידי כילוי משאבים או הקרסה בלי לגנוב מידע. DDoS מופעלת ממקורות רבים (Botnet) ולכן חסימת IP בודדת אינה עוצרת אותה.
- סוגי מתקפות DoS: הצפות נפח (
UDP Flood,ICMP Flood,Smurfשמנצלת שידור ICMP כדי להגדיל את ההצפה, ו-Ping of Deathשמשתמשת בחבילה גדולה מדי), מתקפות פרוטוקול (SYN Floodשממלאת חיבורים חצי-פתוחים ונבלמת ב-SYN Cookies, ו-TCP Resetשמנתקת חיבור קיים), מתקפות שכבת יישום (בקשות כבדות,Slowlorisבכותרות ו-Slow POSTבגוף הבקשה), וכן Reflection ו-Amplification מעל UDP (DNS, NTP). - הגנות מ-DoS:
Rate Limiting, רשימותACLבנתב,CDNלפיזור עומס,Black Hole Routing(השמטה זמנית של כלל התעבורה ליעד),Scrubbing(ניקוי והעברת תעבורה תקינה), ו-Ingress/Egress Filteringנגד זיוף כתובות. - Firewall: בודקת חוקים מלמעלה למטה כשהראשון שתואם קובע; מדיניות Default Deny מתירה רק מה שהוגדר במפורש. Stateless בוחנת כל חבילה לבד, Stateful מנהלת טבלת מצב (עם Timeout מאוזן), מתירה תשובות לחיבור שיצא מבפנים ועוזרת מול חבילות מזויפות, ו-Application Firewall / NGFW / WAF / Reverse Proxy בודקים תוכן בשכבה 7: WAF אינו מתקן את הקוד הפגיע, ו-Reverse Proxy מסתיר את השרת האמיתי.
- ארכיטקטורה ומגבלות Firewall: DMZ מבודד שרתים הפונים לאינטרנט מהרשת הפנימית, וצמצום שטח תקיפה סוגר פורטים מיותרים. חומת אש אינה מחליפה זיהוי חדירות, ואינה עוצרת התקפה בתוך פורט מותר (הזרקה ב-443, מנהור או פורטים דינמיים פתוחים מדי).
- IDS ו-IPS: IDS פסיבי ומאזין לעותק (
SPANאוTAP) כדי להתריע בלי לעכב את הרשת (ובעומס עלול להחמיץ מנות); IPS עומד ב-Inline כדי לחסום אוטומטית, במחיר השהיה, נקודת כשל וחסימת שווא. NIDS צופה ברשת ממקום אחד, ו-HIDS רץ על המחשב ורואה קבצים, תהליכים ויומנים. - שיטות זיהוי ומגבלות: חתימות מדויקות לאיומים מוכרים ועיוורות ל-Zero-Day; רק Anomaly-based לומד קו בסיס, ולכן הוא תופס התקפות חדשות במחיר יותר התראות שווא, ו-Heuristic תופס חדשות לפי כללים כלליים בלי חתימה. False Negative מסוכן יותר מ-False Positive, וכיוונון (Tuning) מצמצם שווא. הצפנת TLS חוסמת DPI ומותירה מטא-נתונים גלויים (מפתח ציבורי אינו מפענח את התעבורה), ו-Sandboxing בודק קבצים חשודים בבידוד.
- Aircrack-ng ואבטחת Wi-Fi:
airmon-ngמפעיל מצב ניטור,airodump-ngסורק ולוכד,aireplay-ngמזריק מסגרות,aircrack-ngמשחזר מפתחות ו-airdecap-ngמפענח עם מפתח ידוע. WEP שבור בגלל IV בן 24 סיביות בגלוי בלי תלות באורך המפתח; WPA2-Personal פגיע למילון לא מקוון מול Handshake או PMKID רק אם הסיסמה חלשה, וסיסמה ארוכה ואקראית מנטרלת זאת; WPA2-Enterprise (802.1X) ו-WPA3 (SAE ו-802.11w) בולמים זאת. הסתרת SSID וסינון MAC אינם הגנה, ויש לכבות WPS ולהשתמש בארגון ב-WIPS.