דלגו לתוכן הראשי
גאמא קוד

Windows

Bootloader, Boot.ini, %systemroot%

תהליך האתחול של Windows: Bootloader, Boot.ini, BCD, winload.exe והתיקייה %SystemRoot%.

בחרו את הרמה שמתאימה לכם ואת הסט שתרצו לתרגל

חומר לימוד

Bootloader, Boot.ini, %systemroot%: איך Windows עולה, מה היא קוראת בדרך ואיפה היא יושבת

בין הלחיצה על כפתור ההפעלה לבין מסך הכניסה רצות כמה תוכניות קטנות, וכל אחת מהן קיימת רק כדי להעלות את הבאה בתור. הפרק עוקב אחריהן אחת אחרי השנייה: איפה כל אחת שמורה, מה היא קוראת, ולמי היא מוסרת את השליטה.

  • Bootloader וקושחה: במה שונה מחשב BIOS ממחשב UEFI, מה Secure Boot בודק, ובאיזו מחיצה נמצא כל קובץ אתחול.
  • Windows Boot Manager, הטוען winload ו-winresume: מי בוחר מה לטעון, מי מביא את הליבה לזיכרון, ומי מחזיר את המחשב מתרדמה.
  • NTLDR והקובץ boot.ini: הדרך שבה עלתה Windows XP, כולל המבנה של הקובץ, נתיבי ARC והמתגים שבסוף כל שורה.
  • BCD והכלי bcdedit: המאגר שתפס את מקומו של boot.ini, הרשומות שבו והפקודות שמשנות אותו.
  • תקלות אתחול: סביבת השחזור, הכלים שבונים מחדש את קובצי האתחול, ומה אומרת כל הודעת שגיאה נפוצה.
  • %SystemRoot%: משתנה הסביבה שמחזיק את תיקיית ההתקנה של Windows, התיקיות החשובות שבתוכה והעבודה איתו בחלון cmd.

הפקודות שמוצג לצדן פלט הורצו על מחשב Windows 10 שעולה במצב UEFI, והפלט הוא מה שהתקבל בפועל. דברים ששייכים ל-XP, כמו תוכן של boot.ini או פקודות של Recovery Console, מוצגים כטקסט בלבד ומוסברים במילים, כי אין כאן מערכת כזו להריץ אותם עליה.

נקודת המוצא: אתם יודעים מה זה דיסק ומה זו מחיצה (Partition), מבחינים בין קובץ לתיקייה, וכבר פתחתם פעם חלון שורת פקודה (cmd).

שרשרת האתחול: מהקושחה ועד הליבה

Bootloader: החוליה שמביאה את מערכת ההפעלה לזיכרון

ברגע ההדלקה אין בזיכרון ה-RAM שום דבר שימושי. Windows מחכה על הדיסק, אבל המעבד לא יודע לבד באיזה דיסק היא נמצאת ובאילו קבצים צריך להתחיל.

לכן האתחול בנוי כמו מרוץ שליחים. תוכנית קטנה רצה ראשונה, מאתרת את התוכנית הבאה, טוענת אותה ומפעילה אותה, וזו חוזרת על אותו דבר עם מי שאחריה.

מה הופך שליח מסוים ל-Bootloader (טוען אתחול)? המשימה שלו: לקחת מערכת הפעלה ששוכבת על הדיסק, להעמיד אותה בזיכרון ולהעביר אליה את המעבד. מהרגע ש-Windows מחזיקה במעבד אין לו יותר מה לעשות, ולכן כל קיומו שייך לזמן שלפני מערכת ההפעלה.

ב-Windows של היום העבודה הזו מפוצלת בין שני רכיבים, ולכל אחד מהם שם רשמי וקובץ משלו:

רכיבהקובץ במחשב BIOSהקובץ במחשב UEFIמה הוא עושה
Windows Boot Manager (מנהל האתחול)bootmgrbootmgfw.efiקורא את הגדרות האתחול, מציג תפריט כשיש ממה לבחור, ומפעיל את הטוען
Windows Boot Loader (טוען מערכת ההפעלה)winload.exewinload.efiמביא את הליבה עצמה לזיכרון

במערכות הוותיקות של המשפחה, מ-Windows NT ועד Windows Server 2003 (כולל 2000 ו-XP), לא היה פיצול כזה. קובץ אחד בשם NTLDR מילא את שני התפקידים.

הטבלה הבאה עוקבת אחרי השרשרת כולה, מהחשמל ועד שולחן העבודה. שימו לב איפה עובר הגבול: עד השורה הרביעית עוד אין ליבה בזיכרון.

שלבמי רץמה קורה בו
1הקושחה (BIOS או UEFI)בדיקת החומרה, ואחריה חיפוש של התקן לאתחל ממנו
2קוד האתחול שעל הדיסקמעביר את השליטה הלאה, עד שמנהל האתחול נטען
3Windows Boot Manager (bootmgr או bootmgfw.efi)קורא את BCD, מאגר הגדרות האתחול שנפרט עליו בהמשך, ומחליט מה להפעיל
4Windows Boot Loader (winload.exe או winload.efi)טוען את הליבה ואת מנהלי ההתקן של האתחול
5הליבה, ntoskrnl.exeמאתחלת את עצמה ומפעילה את התהליכים הראשונים
6smss.exe, ואחריו wininit.exe ו-winlogon.exeמכינים את הסביבה ומציגים את מסך הכניסה
7explorer.exeשולחן העבודה, אחרי שהמשתמש נכנס
מבחן פשוט לכל שאלה על תפקידיו: אם הפעולה דורשת ליבה שכבר רצה, או משתמש שכבר נכנס, היא לא של ה-Bootloader. לפי המבחן הזה תזמון תהליכים והקצאת זיכרון שייכים לליבה, ושולחן העבודה ותוכניות ה-Startup שייכים לזמן שאחרי הכניסה. גיבוי של מצב המערכת גם הוא לא שלו, כי מעבר לטעינה ולמסירת השליטה אין לו שום עבודה.
טעויות נפוצות
  • אחרי שה-Bootloader טוען את Windows, הוא נשאר ברקע ומחלק את זמן המעבד בין התוכניות. חלוקת זמן מעבד היא העבודה של המתזמן שבתוך הליבה. כשהליבה מתחילה לרוץ, ה-Bootloader כבר סיים.
  • ה-Bootloader מעלה את שולחן העבודה ומריץ את מה שנמצא בתיקיית Startup. שולחן העבודה ותוכניות ה-Startup מופיעים רק אחרי שמשתמש נכנס למערכת, הרבה שלבים אחרי שהאתחול הסתיים.
  • בכל הדלקה ה-Bootloader שומר תמונת מצב של המערכת, כדי שאפשר יהיה לחזור אליה. אין לו תפקיד כזה. הוא מביא את מערכת ההפעלה לזיכרון ומוסר לה את השליטה, וזהו.
בדקו את עצמכם
מה הצעד האחרון ש-Bootloader חייב לבצע, שאחריו הוא כבר לא נחוץ?

להעביר את השליטה למערכת ההפעלה שהוא הביא לזיכרון.

במחשב Windows 11, איזה רכיב בוחר איזו רשומה לאתחל, ואיזה רכיב מביא את הליבה לזיכרון?

מנהל האתחול (bootmgr או bootmgfw.efi) בוחר לפי ה-BCD, והטוען winload מביא את הליבה.

מי עשה את שתי העבודות האלה ב-Windows 2000?

NTLDR לבדו.

חזרה לתוכן העניינים

הקושחה: BIOS מסורתי מול UEFI, ומה Secure Boot מוסיף

הקוד הראשון שרץ אחרי ההדלקה בכלל לא נמצא בדיסק, אלא בשבב שעל לוח האם. זו הקושחה (Firmware).

היא מתחילה בבדיקה עצמית של החומרה, POST, ורק אחר כך מחפשת התקן שאפשר לאתחל ממנו. מכאן הדרך מתפצלת לפי סוג הקושחה:

מאפייןBIOS מסורתי (Legacy)UEFI
הפורמט של טבלת המחיצות בדיסק המערכתMBRGPT
מה נשלף מהדיסק ומורץהתוכנית הזעירה שבסקטור הפותח את הדיסקקובץ EFI ממחיצה ייעודית לאתחול (ESP), שהכתובת שלו רשומה ב-NVRAM, זיכרון קבוע על לוח האם. שני המושגים מוסברים בהמשך.
השם של מנהל האתחול של Windowsbootmgrbootmgfw.efi
השם של טוען מערכת ההפעלהwinload.exewinload.efi
אימות חתימה לפני הרצת קוד אתחול (Secure Boot)איןיש

כדי להבין את השורה הראשונה, כדאי להציץ במה שיושב ממש בתחילת הדיסק בכל אחד משני העולמות:

  • דיסק MBR: הסקטור הראשון, Master Boot Record, הוא כל מה שה-BIOS צריך. ב-512 הבתים שלו דחוסים תוכנית אתחול קטנה, טבלה שמתארת את המחיצות, ובקצה הסקטור זוג בתים עם הערך 0x55AA. בלי הזוג הזה ה-BIOS לא יתייחס לסקטור כאל משהו שאפשר לאתחל ממנו.
  • דיסק GPT (GUID Partition Table): הדיסק כולו, וכל מחיצה בו, מזוהים במזהה ייחודי (GUID) של 128 סיביות. קושחת UEFI לא מחפשת בתחילת דיסק כזה קוד להריץ, אלא קובץ בתוך מחיצה.

ומה אם צריך להריץ על מחשב UEFI משהו ישן? ברוב הקושחות יש הגדרה בשם Legacy Boot, או CSM (Compatibility Support Module). כשמפעילים אותה, הקושחה מעמידה פני BIOS: קוראת את ה-MBR ומריצה את הקוד שבו.

השימוש האמיתי בהגדרה הזו הוא תוכנה שלא מכירה UEFI, כמו Windows XP או כלי שחזור מהדור הקודם. שתי סיבות אחרות שנשמעות סבירות לא מחזיקות: מהירות, כי בדרך כלל דווקא UEFI עולה מהר יותר, ודיסקי GPT, כי אותם UEFI יודע לאתחל בעצמו.

נניח עכשיו שתוכנה זדונית החליפה את bootmgfw.efi בגרסה משלה. בלי הגנה מיוחדת, הקוד שלה ירוץ לפני Windows ולפני האנטי-וירוס, כלומר לפני כל מי שיכול לזהות אותו.

Secure Boot, תכונה של קושחת UEFI, נועד לעצור בדיוק את זה. בכל פעם שהקושחה עומדת להעביר שליטה לקוד אתחול, היא בודקת קודם את החתימה הדיגיטלית שלו מול רשימת מפתחות מהימנים שהיא מחזיקה. הגרסה המזויפת לא חתומה, או שהחתימה שלה כבר לא מתאימה לתוכן ששונה, ולכן היא לא תורץ.

שני דברים שכדאי לזכור על Secure Boot. במחשב שעולה במצב Legacy הוא לא פועל, כי הוא קיים רק במצב UEFI. ותחום האחריות שלו צר: הוא מחליט אם מותר להריץ קוד אתחול מסוים, ואין לו קשר להצפנת קבצים, לסיסמה על תפריט האתחול או לגיבוי של ה-BCD.
טעויות נפוצות
  • כדי ש-Secure Boot יעבוד, צריך להדליק בקושחה את Legacy Boot. ההפך. Secure Boot שייך ל-UEFI, ובמצב Legacy הוא לא פועל בכלל.
  • UEFI לא מסתדר עם דיסק GPT, ולכן עוברים למצב Legacy. GPT הוא הפורמט הטבעי של UEFI. מי שעולה מ-MBR הוא דווקא BIOS מסורתי.
  • עוברים למצב Legacy כדי שהמחשב יעלה מהר יותר. Legacy אינו מהיר יותר, ובדרך כלל UEFI מקצר את העלייה. מפעילים אותו בשביל תוכנה ישנה שלא תומכת ב-UEFI.
  • Secure Boot שומר על המחשב כי הוא מצפין את הדיסק, נועל את תפריט האתחול בסיסמה ושומר עותק של ה-BCD. אף אחד מאלה. הוא בודק את החתימה הדיגיטלית של קוד האתחול לפני שהקוד מורץ, ולא יותר.
בדקו את עצמכם
טכנאי צריך להעלות מחשב UEFI מכונן USB עם כלי אבחון ישן, שנכתב לפני ש-UEFI הופיע. איזו הגדרה ישנה בקושחה?

יפעיל את מצב התאימות Legacy Boot (CSM), כדי שהקושחה תתנהג כמו BIOS.

המחשב עולה במצב Legacy. האם Secure Boot יעצור קוד אתחול ששונה?

לא. במצב Legacy אין בדיקת חתימות, כי Secure Boot פועל רק במצב UEFI.

מה מסמן הערך 0x55AA בסוף ה-MBR?

שהסקטור הוא סקטור אתחול תקין.

חזרה לתוכן העניינים

הדרך במחשב BIOS עם דיסק MBR

חשבו על ה-BIOS כעל קורא שמכיר רק עמוד אחד בספר, הראשון. הוא טוען את ה-MBR ומריץ אותו, אבל קובץ, תיקייה ומערכת קבצים הם מושגים זרים לו, ולכן bootmgr מבחינתו פשוט לא קיים.

בגלל זה מנהל האתחול לא נטען בצעד אחד. יש באמצע חוליה נוספת, וכל חוליה יודעת קצת יותר מזו שלפניה:

  1. ה-BIOS טוען לזיכרון את 512 הבתים של ה-MBR ומפעיל את הקוד שבהם.
  2. קוד ה-MBR עובר על טבלת המחיצות ומחפש את המחיצה שמסומנת כפעילה (Active). הוא טוען את מגזר האתחול (Boot Sector) שלה, כלומר את הסקטור הראשון של אותה מחיצה, ומוסר לו את השליטה.
  3. מגזר האתחול כבר מכיר את מערכת הקבצים של המחיצה שלו. הוא מאתר בה את bootmgr, טוען אותו ומפעיל אותו.
  4. bootmgr פותח את מאגר ה-BCD שבתיקייה \Boot של אותה מחיצה, מציג תפריט אם יש צורך, ומפעיל את winload.exe.
  5. winload.exe מביא לזיכרון את הליבה ואת מנהלי ההתקן של האתחול.
Text
BIOS  >  MBR boot code  >  active partition's boot sector  >  bootmgr
bootmgr  >  \Boot\BCD  >  \Windows\system32\winload.exe  >  ntoskrnl.exe

ומה בעצם עושה הדגל Active? הוא מראה לקוד ה-MBR מאיזו מחיצה להמשיך, וזה כל השימוש בו. מי שמעביר אותו למחיצה אחרת משנה את נקודת היציאה של האתחול, אבל התפריט של bootmgr נשאר בדיוק כפי שהיה, בלי רשומה חדשה.

תרחיש 1: מחשב משרדי ישן: מי קורא את מה

במשרד יש מחשב BIOS ועליו Windows 7, על דיסק MBR. בדיסק שתי מחיצות: מחיצה קטנה בשם System Reserved שמסומנת Active, ואחריה מחיצת C: עם תיקיית Windows.

  1. ה-BIOS מריץ את הקוד שבסקטור הראשון של הדיסק.
  2. הקוד הזה רואה בטבלת המחיצות ש-System Reserved היא הפעילה, ומפעיל את מגזר האתחול שלה.
  3. מגזר האתחול שולף את bootmgr מהשורש של System Reserved.
  4. bootmgr קורא את \Boot\BCD מאותה מחיצה. הרשומה שם אומרת שהטוען הוא \Windows\system32\winload.exe שבמחיצת C:.
  5. winload.exe טוען מ-C: את ntoskrnl.exe, ומכאן הליבה ממשיכה.

עד ש-winload.exe מתחיל לרוץ, אף רכיב לא קרא קובץ מתיקיית Windows. ה-BIOS אפילו לא יודע שהיא קיימת, וקוד ה-MBR לא מגיע עד bootmgr: הוא רק מעביר את השליטה למגזר האתחול.

טעויות נפוצות
  • ה-BIOS ניגש לתיקיית Windows ומריץ משם את bootmgr. ה-BIOS מריץ רק את קוד ה-MBR, בלי להבין שום מערכת קבצים. וחוץ מזה, bootmgr בכלל לא שמור בתיקיית Windows.
  • קוד ה-MBR טוען את bootmgr בעצמו. קוד ה-MBR רק מאתר את המחיצה הפעילה ומפעיל את מגזר האתחול שלה. מגזר האתחול, שמכיר את מערכת הקבצים, הוא שמוצא את bootmgr.
  • winload.exe עולה קודם, ורק אחריו bootmgr. bootmgr הוא שמחליט איזה טוען להפעיל, ולכן הוא חייב לרוץ לפני winload.exe.
  • מסמנים מחיצה נוספת כ-Active, והיא תופיע כאפשרות בתפריט האתחול. הדגל קובע רק מאיפה האתחול מתחיל. הרשומות שבתפריט מגיעות מה-BCD.
בדקו את עצמכם
סדרו לפי סדר הריצה במחשב BIOS: bootmgr, מגזר האתחול של המחיצה הפעילה, winload.exe, קוד ה-MBR.

קוד ה-MBR, אחריו מגזר האתחול של המחיצה הפעילה, אחריו bootmgr, ובסוף winload.exe.

למה ה-BIOS לא יכול לטעון את bootmgr ישירות?

כי הוא לא מכיר מערכות קבצים. הוא יודע רק להריץ את הסקטור הראשון, ומגזר האתחול של המחיצה הוא שמוצא את הקובץ.

חזרה לתוכן העניינים

הדרך במחשב UEFI: רשומות NVRAM ומחיצת ה-ESP

במחשב BIOS ראיתם שלוש חוליות עד שמנהל האתחול רץ. במחשב UEFI יש חוליה אחת, כי הקושחה עצמה מבינה את מערכת הקבצים FAT32 ולא צריכה קוד מה-MBR שיעשה בשבילה את העבודה.

מה שהיא כן צריכה לדעת הוא לאיזו מחיצה לפנות ואיזה קובץ בה להריץ. התשובה מתחלקת בין שני מקומות:

  • ESP (EFI System Partition): מחיצה קטנה בפורמט FAT32, נפרדת מכונן C:, שמיועדת לקובצי אתחול ולא לשום דבר אחר. שם נמצאים bootmgfw.efi, ה-BCD וכמה קבצים נלווים, ולפעמים גם תוספות שיצרן המחשב שם.
  • NVRAM: זיכרון על לוח האם ששומר את תוכנו גם כשהחשמל מנותק. הקושחה מחזיקה בו רשימה של רשומות אתחול, וכל רשומה היא הכתובת של קובץ EFI כלשהו בתוך ה-ESP.

כשמתקינים Windows, ההתקנה רושמת ב-NVRAM רשומה בשם Windows Boot Manager. שלושה נתיבים בתוך ה-ESP חוזרים שוב ושוב בשאלות:

נתיב בתוך ה-ESPמה יש בו
\EFI\Microsoft\Boot\bootmgfw.efiמנהל האתחול של Windows בגרסת UEFI, הקובץ שהרשומה ב-NVRAM מצביעה עליו
\EFI\Microsoft\Boot\BCDמאגר תצורת האתחול
\EFI\Boot\bootx64.efiנתיב גיבוי, שהקושחה פונה אליו כשאין ב-NVRAM רשומה שמתאימה להתקן

נתיב הגיבוי חשוב בעיקר להתקנים ניידים. כונן USB שמחברים למחשב בפעם הראשונה לא רשום ב-NVRAM שלו, ולכן הקושחה מנסה את \EFI\Boot\bootx64.efi שעל הכונן.

כש-Secure Boot מופעל, כל קובץ כזה עובר בדיקת חתימה לפני שהוא מקבל את השליטה. ומרגע שמנהל האתחול רץ, ההמשך זהה למה שראיתם במחשב BIOS:

Text
UEFI firmware
   | reads its boot entry list in NVRAM
ESP:  \EFI\Microsoft\Boot\bootmgfw.efi
   | opens \EFI\Microsoft\Boot\BCD and picks an entry
C:  \Windows\System32\winload.efi
   | loads the kernel
ntoskrnl.exe

כדאי לשים לב מי מפעיל את מי, כי כל חוליה מפעילה רק את הבאה אחריה:

  • הקושחה מריצה את bootmgfw.efi, וזה הקובץ היחיד שהיא מריצה בעצמה.
  • bootmgfw.efi מריץ את winload.efi.
  • winload.efi מביא לזיכרון את הליבה, ntoskrnl.exe.

חתימת 0x55AA, הקובץ boot.ini ונתיבי ARC לא משחקים שום תפקיד בשלב הקושחה של מחשב UEFI. שאלה על UEFI שמזכירה אותם מערבבת פרטים מעולמות של BIOS ו-XP.

אפשר לראות את הדברים האלה על מחשב אמיתי. במחשב Windows 10 שעליו הורצו הדוגמאות, משתנה הסביבה firmware_type מראה באיזה מצב המחשב עלה:

Text
C:\> echo %firmware_type%
פלט
UEFI

הפקודה Get-Partition של PowerShell, שרק קוראת ואינה משנה דבר, מציגה את המחיצות של הדיסק הראשון:

Text
PS C:\> Get-Partition -DiskNumber 0 | Format-Table PartitionNumber, Type, DriveLetter, @{n='SizeMB';e={[int]($_.Size/1MB)}} -AutoSize
פלט
PartitionNumber Type     DriveLetter SizeMB
--------------- ----     ----------- ------
              1 System                  100
              2 Reserved                 16
              3 Basic              C 488268

המחיצה מסוג System, בגודל 100MB ובלי אות כונן, היא ה-ESP. המחיצה השלישית היא כונן C:, ובה תיקיית Windows.

המחיצה מסוג Reserved בפלט אינה System Reserved של מחשבי BIOS. זו MSR (Microsoft Reserved Partition), שטח קטן ש-Windows שומרת לעצמה בדיסקי GPT, ואין בה קובצי אתחול.
תרחיש 2: ה-ESP נמחקה בזמן סידור הדיסק

טכנאית סידרה מחיצות במחשב UEFI עם Windows 10. היא ראתה מחיצת FAT32 קטנה בלי אות כונן, הניחה שזו שארית מיותרת ומחקה אותה. מאז המחשב לא עולה.

קובץאיפה הוא שמורמה מצבו אחרי המחיקה
bootmgfw.efiESPנמחק
מאגר ה-BCDESPנמחק
winload.efi ו-ntoskrnl.exeהתיקייה System32 שבמחיצת Windowsשלמים
hiberfil.sysהשורש של C:שלם
winre.wim, סביבת השחזור WinREבדרך כלל מחיצת שחזור נפרדתשלם

הרשומה ב-NVRAM עדיין קיימת, אבל היא מצביעה על קובץ שכבר איננו, והקושחה נשארת בלי מה להפעיל. מערכת ההפעלה עצמה שלמה לגמרי, ומה שאבד הוא רק הדרך להגיע אליה.

התיקון: יוצרים ESP חדשה, ומעתיקים אליה את קובצי האתחול מתוך תיקיית Windows בעזרת הכלי bcdboot, שמוסבר בחלק על תיקון תקלות.

טעויות נפוצות
  • במחשב UEFI עם Windows 10, הקושחה מפעילה את NTLDR מה-ESP. NTLDR שייך לדור של XP, ואין אותו ב-Windows 10. מה שהקושחה מפעילה הוא bootmgfw.efi.
  • הקושחה מדלגת על מנהל האתחול ומפעילה ישר את winload.efi, או אפילו את ntoskrnl.exe. הקושחה מפעילה רק את bootmgfw.efi. הוא בוחר רשומה ומפעיל את winload.efi, והטוען מביא את הליבה.
  • גם UEFI קורא קודם את ה-MBR ובודק שבסופו כתוב 0x55AA. כך עובד BIOS מסורתי. UEFI קורא קובץ מתוך ה-ESP לפי רשומה ב-NVRAM.
  • את הנתיב למנהל האתחול הקושחה לוקחת מ-boot.ini או מנתיב ARC. שניהם שייכים ל-NTLDR של XP. קושחת UEFI נעזרת ברשומות ששמורות ב-NVRAM שלה.
  • bootmgfw.efi נמצא ב-System32, או בשורש C: לצד boot.ini. המקום שלו הוא ה-ESP, מחיצה נפרדת ממחיצת Windows.
  • smss.exe נטען מה-ESP כבר בשלב הקושחה. smss.exe הוא התהליך הראשון במצב משתמש, והוא עולה רק אחרי שהליבה כבר רצה.
בדקו את עצמכם
מחברים כונן USB עם כלי שחזור למחשב UEFI שמעולם לא ראה אותו. איזה קובץ בכונן הקושחה תנסה להפעיל?

את \EFI\Boot\bootx64.efi, נתיב הגיבוי, כי אין לכונן הזה רשומה ב-NVRAM.

במחשב UEFI, באיזה נתיב ובאיזו מחיצה נמצא מאגר ה-BCD?

בנתיב \EFI\Microsoft\Boot\BCD, בתוך ה-ESP.

ה-ESP נמחקה. האם חייבים להתקין את Windows מחדש?

לא. הטוען והליבה שלמים במחיצת Windows, ולכן יוצרים ESP חדשה ומעתיקים אליה את קובצי האתחול עם bcdboot.

חזרה לתוכן העניינים

מפת המחיצות: איזה קובץ יושב באיזו מחיצה

הרבה שאלות על אתחול מסתכמות בשאלה איפה קובץ מסוים נמצא. הטבלה הבאה מסודרת לפי מה שמחפשים, ולצד כל פריט כתובה המחיצה שבה הוא נמצא:

מה מחפשיםבאיזו מחיצההערה
bootmgfw.efi וה-BCD של מחשב UEFIESP (במחשב UEFI עם דיסק GPT)מכאן הקושחה מפעילה את מנהל האתחול
bootmgr והתיקייה \Boot עם ה-BCD של מחשב BIOSSystem Reserved (במחשב BIOS עם דיסק MBR)זו המחיצה שממלאת אצל BIOS את התפקיד של ה-ESP. בהתקנה שבה היא לא קיימת, הקבצים האלה עוברים לשורש C:.
winload, winresume, ntoskrnl.exe, מנהלי ההתקן וקובצי ה-Registryמחיצת Windows (C:), בתוך תיקיית Windowsהמחיצה היחידה שקיימת בכל מחשב
hiberfil.sys ו-pagefile.sysמחיצת Windows (C:), בשורש שלהקובץ התרדמה וקובץ ההחלפה של Windows
winre.wim, הקובץ של סביבת השחזור WinREמחיצת שחזור (Recovery), שיש ברוב ההתקנותמשמשת לתיקון, ואין לה תפקיד בניהול האתחול

ועוד מלכודת אחת, של שמות. בעגה של Microsoft, המחיצה שממנה האתחול יוצא לדרך (ה-ESP או System Reserved) היא ה-System partition, ואילו זו שמחזיקה את Windows עצמה היא ה-Boot partition.

הצירוף נשמע הפוך, ולכן בשאלות כדאי להיאחז במה שיש בתוך המחיצה ולא בתווית שלה.

טעויות נפוצות
  • WinRE נמצאת ב-ESP, ולכן ה-ESP היא בעצם מחיצת השחזור. WinRE יושבת בדרך כלל במחיצת שחזור משלה. ה-ESP מחזיקה את קובצי האתחול.
  • ESP ו-System Reserved הן אותה מחיצה, רק בשמות שונים. התפקיד שלהן דומה, אבל כל אחת שייכת לסוג קושחה אחר: ESP ל-UEFI, ו-System Reserved ל-BIOS.
  • ה-ESP היא המחיצה שבה מותקנת Windows, ומשם הקושחה מריצה את winload.efi. תיקיית Windows ו-winload.efi נמצאות במחיצת Windows. מה-ESP הקושחה מריצה את bootmgfw.efi, והוא מפעיל את הטוען.
בדקו את עצמכם
במחשב UEFI, איפה תמצאו את bootmgfw.efi, ואיפה את winload.efi?

bootmgfw.efi ב-ESP, ו-winload.efi בתיקייה System32 שבמחיצת Windows.

במחשב BIOS שבו לא נוצרה מחיצת System Reserved, איפה יימצא bootmgr?

בשורש כונן C:, יחד עם התיקייה \Boot.

חזרה לתוכן העניינים

Windows Boot Manager, winload ו-winresume

מנהל האתחול ותפריט הבחירה

מאז Windows Vista, החלק של Windows בתהליך האתחול מתחיל תמיד ב-Windows Boot Manager. במחשב BIOS הוא נקרא bootmgr, ובמחשב UEFI הוא bootmgfw.efi.

הדרך הטובה להבין אותו היא לראות אותו בעבודה. במחשב לדוגמה יש שלוש רשומות: Windows 10, אותה Windows 10 במצב בטוח, ו-Windows XP ישנה בדיסק נוסף.

  1. מנהל האתחול פותח את ה-BCD (Boot Configuration Data), מאגר הגדרות האתחול, ומוצא בו את שלוש הרשומות.
  2. יש יותר מאחת, ולכן מוצג תפריט. מנהל האתחול מחכה, ואם עד סוף זמן ההמתנה איש לא בחר, הוא לוקח את ברירת המחדל.
  3. נבחרה Windows 10. ברשומה שלה כתוב באיזה דיסק ובאיזו מחיצה היא יושבת, ולפי זה מנהל האתחול מפעיל את הטוען winload. אילו חיכה במחשב קובץ תרדמה תקין, הוא היה מפעיל במקומו את winresume.

שימו לב מאיפה הגיע המידע על המחיצה: מהרשומה, ורק ממנה. אין חיפוש של winload.exe על פני הדיסקים, ואין גם קריאה מה-Registry, שנטען רק כש-Windows עצמה עולה.

ואילו במחשב היה רק Windows 10 אחת? אז לא היה מופיע תפריט בכלל. כשיש ב-BCD רשומה יחידה, מנהל האתחול ניגש ישר לאתחול שלה.

התפריט עצמו הוא בחירה של מה לאתחל הפעם, ותו לא. בחירת המשתמש שייכנס, שינוי מחיצות ועדכון קושחה הם עניין של שלבים אחרים ושל כלים אחרים.

נושאNTLDR (עד XP)Windows Boot Manager (מ-Vista)
מאיפה הוא לוקח את ההגדרותמקובץ הטקסט boot.iniממאגר ה-BCD
כמה מערכות הפעלהכמה, דרך התפריטכמה, דרך התפריט
סוג קושחהBIOS בלבד, בלי תמיכה ב-UEFIגרסה ל-BIOS (bootmgr) וגרסה ל-UEFI (bootmgfw.efi)
מי טוען את הליבהNTLDR עצמוהטוען winload, שמנהל האתחול מפעיל
אם בשאלה מופיעה פעולה שצריכה Windows רצה, כמו הצגת הממשק הגרפי, התקנה של מנהלי התקן או בדיקת דיסק ב-chkdsk, היא לא של מנהל האתחול. גם טעינת הליבה לא שלו: את זה הוא משאיר ל-winload.
טעויות נפוצות
  • לפני כל אתחול, מנהל האתחול מריץ chkdsk כדי לוודא שהדיסק תקין. בדיקת מערכת הקבצים היא העבודה של chkdsk. מנהל האתחול רק קורא את ה-BCD ומפעיל את הטוען.
  • מנהל האתחול מציג את המסך הגרפי של Windows ומתקין עדכוני דרייברים. שני הדברים קורים אחרי שהליבה עלתה, ואין לו יד בהם.
  • Windows Boot Manager יודע להתמודד רק עם מערכת הפעלה אחת. בשביל כמה מערכות קיים התפריט, וכל רשומה ב-BCD היא אפשרות בו.
  • התמיכה ב-UEFI זהה אצל NTLDR ואצל Windows Boot Manager. NTLDR נכתב לעולם של BIOS ולא יודע לעבוד עם UEFI. ל-Windows Boot Manager יש גרסה לכל אחד משני סוגי הקושחה.
  • מנהל האתחול מוצא את מחיצת Windows לפי המפתח HKLM\SYSTEM שב-Registry. בשלב הזה ה-Registry עוד לא נטען. המיקום כתוב ברשומת ה-BCD.
בדקו את עצמכם
על מחשב נייד מותקנת רק Windows 11, וב-BCD יש רשומה אחת. האם המשתמש יראה תפריט בחירה?

לא. כשיש רשומה יחידה, מנהל האתחול מדלג על התפריט ומאתחל אותה מיד.

מאיפה מנהל האתחול יודע באיזו מחיצה מותקנת Windows?

מהרשומה שלה ב-BCD.

חזרה לתוכן העניינים

winload: הליבה, HAL ומנהלי ההתקן של האתחול

השם הרשמי הוא Windows Boot Loader, והקובץ הוא winload.exe במחשב BIOS או winload.efi במחשב UEFI. בניגוד למנהל האתחול, הוא לא יושב במחיצה שהאתחול מתחיל ממנה אלא בתוך התקנת Windows עצמה, בתיקייה %SystemRoot%\System32 (בהתקנה רגילה: System32 שתחת C:\Windows).

על המחשב שעליו הורצו הדוגמאות, שתי הגרסאות של הטוען, וגם שתי הגרסאות של רכיב החזרה מתרדמה שנכיר מיד, יושבות זו לצד זו באותה תיקייה:

Text
C:\> dir /b C:\Windows\System32\winload.* C:\Windows\System32\winresume.*
פלט
winload.efi
winload.exe
winresume.efi
winresume.exe

המחשב הזה עולה במצב UEFI, ולכן בפועל רצים אצלו הקבצים שמסתיימים ב-.efi.

מה הטוען צריך להביא כדי שהליבה תוכל לעמוד על הרגליים? מנהל האתחול מוסר לו את ההגדרות של הרשומה שנבחרה, ולפיהן הוא אוסף ארבעה פריטים:

מה נטעןמה זהלמה אי אפשר בלעדיו
ntoskrnl.exeהליבהבלי ליבה אין מערכת הפעלה
hal.dllHAL (Hardware Abstraction Layer)מתווך בין הליבה לבין החומרה, כדי שאותה ליבה תתאים למחשבים שונים
SYSTEM, מהתיקייה %SystemRoot%\System32\configקובץ Registryרשום בו אילו מנהלי התקן צריכים לעלות כבר בשלב האתחול
Boot drivers, למשל של בקר הדיסק ושל מערכת הקבציםמנהלי ההתקן של האתחולבעזרתם הליבה תמשיך לקרוא קבצים מהדיסק בכוחות עצמה

ברגע שהרשימה הושלמה, winload מעביר את המעבד לליבה, ותפקידו נגמר. הליבה מכינה את עצמה, ואז יוצרת את התהליך הראשון שרץ במצב משתמש ולא כחלק ממנה: smss.exe (Session Manager).

אחריו, כל אחד בתורו, מגיעים wininit.exe, winlogon.exe ומסך הכניסה.

רכיבמה הוא תורםהאם הליבה כבר פועלת כשהוא רץ?
bootmgr או bootmgfw.efiבוחר רשומה מתוך ה-BCD ומעביר את העבודה לטועןלא
winload.exe או winload.efiמעמיס לזיכרון את הליבה, את HAL, את קובץ SYSTEM ואת מנהלי ההתקן של האתחוללא
ntoskrnl.exeהוא הליבה עצמהמתחילה לפעול ברגע ש-winload מוסר לה את המעבד
smss.exe, ואחריו wininit.exeפותחים את עולם התהליכים של המשתמשכן
טעויות נפוצות
  • את הליבה טוען bootmgr. bootmgr רק מפעיל את winload. הטוען הוא שמביא את ntoskrnl.exe לזיכרון.
  • smss.exe מופעל עוד לפני הליבה, ישירות ממנהל האתחול. smss.exe הוא תהליך במצב משתמש, והליבה היא שמפעילה אותו אחרי שאתחלה את עצמה.
  • winload הוא הכלי שפותח את Recovery Console. Recovery Console הוא כלי תיקון של XP. winload טוען ליבה ומנהלי התקן, ותו לא.
  • winload עורך ערכים ב-HKLM תוך כדי ריצה, או מאפס משתני סביבה של ה-BIOS. הוא רק קורא את קובץ SYSTEM כדי לדעת אילו מנהלי התקן לטעון. עריכת Registry ומשתנים של ה-BIOS אינן חלק מהתפקיד שלו.
  • גם ב-Windows 10, מי שטוען את הליבה הוא ntldr. NTLDR שייך למשפחה של NT עד Server 2003. מ-Vista ואילך הטוען הוא winload.
בדקו את עצמכם
למה winload חייב להביא לזיכרון את מנהל ההתקן של הדיסק עוד לפני שהליבה מתחילה לפעול?

כי בלעדיו לליבה אין דרך לקרוא מהדיסק את שאר הקבצים שהיא צריכה.

איזה קובץ Registry winload קורא, ולשם מה?

את SYSTEM שבתיקייה %SystemRoot%\System32\config, כי ממנו הוא לומד אילו מנהלי התקן צריכים לעלות כבר באתחול.

מהו התהליך הראשון במצב משתמש, ומי מפעיל אותו?

smss.exe, והליבה היא שמפעילה אותו.

חזרה לתוכן העניינים

winresume: חזרה מתרדמה, ו-Fast Startup

לפני שהוא בוחר טוען, מנהל האתחול שואל, לפי מה שכתוב ב-BCD, שאלה אחת: האם בשורש C: מחכה קובץ תרדמה תקין בשם hiberfil.sys? התשובה קובעת את המשך הדרך:

  • אין קובץ כזה: מופעל winload.exe, והליבה נבנית מההתחלה.
  • יש קובץ כזה: מופעל winresume.exe (במחשב UEFI winresume.efi). הוא קורא את הקובץ, מחזיר לזיכרון את מה שהיה בו ומשחזר את מצב המערכת, כך שהעבודה ממשיכה מאותה נקודה.

מאיפה מגיע הקובץ? כשבוחרים Hibernate (תרדמה), Windows מעבירה את כל תוכן הזיכרון אל hiberfil.sys, ורק כשזה גמור היא מכבה את החשמל.

ב-BCD עצמו מסומן הקשר בין שתי האפשרויות: ברשומת Windows יש אלמנט בשם resumeobject, שמחזיק הפניה לרשומה של החזרה מתרדמה.

יש עוד מקור לקובץ, שמפתיע רבים. Fast Startup, שדולקת מראש ב-Windows 8 ובגרסאות 10 ו-11 שאחריה, הופכת גם כיבוי רגיל לתרדמה חלקית: ב-Shut down נשמר ב-hiberfil.sys מצב הליבה, ולכן את ההדלקה הבאה מנהל winresume.

רק Restart לא משתתף בזה. הוא מאתחל ליבה חדשה דרך winload בכל מצב.

מה המשתמש בחרFast Startupמי יופעל בהדלקה הבאה
Hibernateלא משנהwinresume
Shut downכבויwinload
Shut downפועלwinresume
Restartלא משנהwinload
תרחיש 3: שלושה ימים של מחשב אחד

במחשב של מיכל Fast Startup כבוי.

  • ביום שלישי בערב היא בוחרת Shut down. ביום רביעי בבוקר מנהל האתחול לא מוצא קובץ תרדמה תקין, מפעיל את winload.exe, והליבה נטענת מההתחלה.
  • ביום רביעי בערב, באמצע עבודה על גיליון אלקטרוני, היא בוחרת Hibernate.
  • ביום חמישי בבוקר מנהל האתחול מוצא קובץ תרדמה תקין ומפעיל את winresume.exe. הגיליון פתוח באותה שורה שבה היא עצרה.

ומה עם wininit.exe? הוא לא השתתף בשחזור. זה תהליך שמופיע רק כשהליבה כבר פועלת, והשחזור מהקובץ מתבצע לפני כן.

טעויות נפוצות
  • בחזרה מתרדמה פועל אותו winload.exe כמו בכל אתחול. כשיש קובץ תרדמה תקין, מנהל האתחול מפעיל את winresume.exe במקום הטוען.
  • bootmgr פותח את hiberfil.sys ומשחזר את הזיכרון בעצמו. מנהל האתחול רק בודק אם יש קובץ תרדמה ומחליט את מי להפעיל. את השחזור עושה winresume.
  • wininit.exe הוא שמחזיר את המערכת מקובץ התרדמה. wininit.exe עולה רק אחרי שהליבה רצה, ולכן אין לו תפקיד בשלב הזה.
  • כש-Fast Startup פועל, גם Restart עובר דרך winresume. Restart תמיד מאתחל את הליבה מאפס דרך winload. Fast Startup משנה רק את מה שקורה אחרי Shut down.
בדקו את עצמכם
לאן נכתב תוכן הזיכרון כשבוחרים Hibernate, ואיזה רכיב קורא אותו בהדלקה?

לקובץ hiberfil.sys בשורש C:, ו-winresume קורא אותו.

ב-Windows 11 עם הגדרות ברירת המחדל, המשתמש בחר Shut down. איזה רכיב יופעל בהדלקה הבאה?

winresume, כי Fast Startup פועל כברירת מחדל ושומר את מצב הליבה ב-hiberfil.sys.

איזה אלמנט ברשומת Windows ב-BCD מקשר אותה לרשומת החזרה מתרדמה?

resumeobject.

חזרה לתוכן העניינים

השיטה הישנה: NTLDR ו-boot.ini

NTLDR: מנהל האתחול של NT, 2000, XP ו-Server 2003

לפני Vista, האתחול של מערכות ה-NT היה בידי קובץ אחד: NTLDR (NT Loader). כך עלו ארבע מערכות: Windows NT, Windows 2000, Windows XP, וגרסת השרת Windows Server 2003.

NTLDR עבד עם שני שותפים, ושלושתם יושבים בשורש של מחיצת המערכת הפעילה, שבדרך כלל היא כונן C:.

קובץמה תפקידו
NTLDRמנהל האתחול, וגם הטוען
NTDETECT.COMמזהה את החומרה בשלב האתחול
boot.iniקובץ טקסט: אילו מערכות מופיעות בתפריט, ואיך התפריט מתנהג

תחילת הדרך זהה לזו של מחשב BIOS עם Windows 7: ה-BIOS מריץ את קוד ה-MBR, וקוד ה-MBR מפעיל את מגזר האתחול של המחיצה הפעילה. ההבדל הוא שכאן מגזר האתחול טוען את NTLDR ולא את bootmgr. משם:

  1. NTLDR קורא את C:\boot.ini ומציג את התפריט.
  2. אחרי הבחירה הוא מריץ את NTDETECT.COM, שמזהה את החומרה.
  3. אחר כך NTLDR טוען בעצמו את ntoskrnl.exe, את hal.dll, את קובץ ה-Registry בשם SYSTEM ואת מנהלי ההתקן של האתחול.

מי שעבר ל-Vista קיבל מנגנון אחר לגמרי: Windows Boot Manager במקום NTLDR, ומאגר BCD במקום boot.ini. לכן אף גרסה מ-Vista ועד Windows 11 לא פותחת את boot.ini כחלק מהאתחול שלה.

במחשב Windows 10 שעליו הורצו הדוגמאות אין boot.ini בכלל. המתג /a מציג גם קבצים מוסתרים וקובצי מערכת, כך שהקובץ לא פשוט מוסתר:

Text
C:\> dir /b /a C:\boot.ini
פלט
File Not Found

החריג היחיד הוא מחשב שעליו, לצד Windows חדשה, מותקנת גם מערכת NT ישנה כמו XP. את התפריט מציג bootmgr, אבל כשבוחרים בו את XP הוא מעביר את המושכות ל-NTLDR הוותיק, וזה מתנהג כמו תמיד ופותח את boot.ini שלו.

טעויות נפוצות
  • Windows 8.1 ו-Windows 10 עדיין מסתמכות על boot.ini. מ-Vista ואילך ההגדרות שמורות ב-BCD. boot.ini נקרא רק כשבוחרים מערכת ותיקה באתחול כפול, ואז NTLDR הוא שקורא אותו.
  • ה-BIOS קורא את boot.ini, ולפי מה שכתוב בו מפעיל את NTLDR. הסדר הפוך. מגזר האתחול מפעיל את NTLDR, ו-NTLDR קורא את boot.ini.
בדקו את עצמכם
מבין Windows NT, Windows 8 ו-Windows Server 2003, אילו קוראות את boot.ini באתחול רגיל?

Windows NT ו-Windows Server 2003. Windows 8 משתמשת ב-BCD.

במחשב עם אתחול כפול (Dual boot) של Windows 10 ו-XP, מי קורא את boot.ini, ומתי?

NTLDR, אחרי ש-bootmgr מסר לו את השליטה כשנבחרה XP בתפריט.

חזרה לתוכן העניינים

boot.ini: מיקום, תכונות ודרכי עריכה

איפה מחפשים את boot.ini? לא בתיקיית Windows, וגם לא באף תיקייה שמתחתיה כמו System32 או config. הוא יושב בשורש של מחיצת המערכת הפעילה, ובמחשב טיפוסי פירוש הדבר C:\boot.ini.

שלוש תכונות (Attributes) מגינות עליו:

תכונההאות בפקודה attribמה היא עושה
HiddenHסייר הקבצים לא מציג את הקובץ כברירת מחדל
SystemSהקובץ מסומן כקובץ מערכת
Read-onlyRאי אפשר לשמור עליו שינויים עד שמסירים את התכונה

פתחו אותו בכל עורך טקסט ותראו את כל מה שהוא יודע: אילו התקנות של Windows יש במחשב, איפה כל אחת נמצאת, איך קוראים לה בתפריט ועם אילו מתגים היא נטענת. אין בו הצפנה ואין בו תוכן בינארי.

לכן תשובה שמייחסת ל-boot.ini סדר טעינה של מנהלי התקן, חשבונות משתמשים, שם מחשב, שירותים או משתני סביבה היא תשובה שגויה. כל אלה חיים במקומות אחרים במערכת.

התכונה Hidden מסבירה מצב שמבלבל מתחילים. בדוגמה הבאה יצרנו על Windows 10, בתיקיית עבודה רגילה, קובץ תרגול בשם boot.ini ונתנו לו את שלוש התכונות. הפקודה dir הרגילה לא מוצאת אותו:

Text
attrib +s +h +r boot.ini
dir /b boot.ini
פלט
File Not Found

המתג /a:h מבקש מ-dir להציג דווקא קבצים מוסתרים, ועכשיו הקובץ מופיע:

Text
dir /b /a:h boot.ini
פלט
boot.ini

ב-XP יש שלוש דרכים לשנות את הקובץ:

דרךאיפהמה עושים שם
עריכה ידניתמציגים קבצים מוסתרים, מורידים את Read-only ופותחים בפנקס רשימות (Notepad)כל שינוי שרוצים
System Propertiesהלשונית Advanced, החלק Startup and Recoveryבוחרים מערכת ברירת מחדל וקובעים זמן המתנה, והכפתור Edit פותח את הקובץ בפנקס רשימות
msconfigהלשונית BOOT.INIמסמנים מתגים בתיבות סימון

עריכה ידנית משורת הפקודה של XP נראית כך. השורה השנייה שומרת עותק לפני השינוי, כי טעות בקובץ עלולה להשאיר את המחשב בלי מערכת שעולה. זה רצף של XP, ולכן הוא מוצג בלי פלט:

Text
attrib -r -h -s C:\boot.ini
copy C:\boot.ini C:\boot.bak
notepad C:\boot.ini
attrib +r +h +s C:\boot.ini
ואם מציעים לכם לערוך אותו בכלים אחרים: ל-Task Manager נוספה לשונית Startup רק ב-Windows 8, כך שב-XP אין כזו בכלל. Device Manager עוסק בחומרה ולא בהגדרות אתחול. ו-bcdedit, שנכתב בשביל ה-BCD, לא היה קיים בימי XP.
טעויות נפוצות
  • boot.ini שמור בתיקיית Windows, ב-System32 או בתיקייה config. הוא יושב בשורש של מחיצת המערכת הפעילה, לרוב C:\boot.ini.
  • boot.ini הוא קובץ בינארי, ועורכים אותו ב-regedit או בתוכנה מיוחדת שמפענחת אותו. זה טקסט רגיל ולא מוצפן, ופנקס רשימות מספיק כדי לערוך אותו.
  • boot.ini היא תוכנית שטוענת את הליבה. זה קובץ הגדרות בלבד. את הליבה טוען NTLDR, אחרי שקרא את ההגדרות מהקובץ.
  • משנים את boot.ini דרך לשונית Startup ב-Task Manager, דרך Device Manager, או בפקודה bcdedit /edit. bcdedit לא קיים ב-XP ועוסק ב-BCD, ל-Device Manager אין הגדרות אתחול, ולשונית Startup נוספה ל-Task Manager רק ב-Windows 8.
  • boot.ini מחזיק את רשימת המשתמשים, את קובצי ה-Registry או את סדר הטעינה של מנהלי ההתקן. הוא מחזיק רק את הגדרות התפריט ואת המיקום ופרמטרי הטעינה של כל התקנה.
בדקו את עצמכם
ב-XP פתחתם את כונן C: בסייר הקבצים, ו-boot.ini לא מופיע. האם הקובץ אבד?

לא בהכרח. הוא מסומן Hidden ו-System, ולכן צריך להפעיל הצגה של קבצים מוסתרים כדי לראות אותו.

ניסיתם לשמור שינוי ב-boot.ini בפנקס רשימות, והשמירה נכשלה. איזו תכונה כנראה עדיין מסומנת?

Read-only. מסירים אותה (למשל עם attrib -r) לפני העריכה.

חזרה לתוכן העניינים

המבנה: הסעיף [boot loader] והסעיף [operating systems]

תוכן הקובץ מתחלק לשני חלקים (Sections), וכל אחד מהם נפתח בכותרת בסוגריים מרובעים. שורה שייכת תמיד לכותרת האחרונה שהופיעה מעליה.

כך ייראה הקובץ אחרי התקנה רגילה של XP, במחשב שבו היא הותקנה במחיצה השלישית של הדיסק הקשיח השני:

Text
[boot loader]
default=multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(3)\WINDOWS
timeout=30
[operating systems]
multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(3)\WINDOWS="Microsoft Windows XP Professional" /fastdetect

מתחת לכותרת [boot loader] רשומות ההגדרות של התפריט כולו. יש שם שתי שורות בצורה שם=ערך, ואין משמעות לסדר ביניהן:

שורהמה היא קובעתערכים שכדאי להכיר
timeout=כמה שניות התפריט נשאר על המסך לפני שהאתחול ממשיך לבדהתקנה רגילה של XP כותבת 30. הערך 0 מבטל את התפריט, ומערכת ברירת המחדל עולה מיד.
default=איזו מערכת תעלה אם המשתמש לא בחר כלום עד שה-timeout נגמרנתיב ARC, זהה לאחת השורות שבסעיף [operating systems]

default הוא רק מה שקורה כשאף אחד לא נוגע במקלדת. אם מישהו מספיק לבחור בתפריט התקנה אחרת, היא זו שתעלה.

מתחת ל-[operating systems] כל התקנה שמופיעה בתפריט מקבלת שורה משלה. נפרק את השורה מהדוגמה:

חלק בשורהבדוגמהתפקידו
נתיב ARC, משמאל לסימן השוויוןmulti(0)disk(0)rdisk(1)partition(3)\WINDOWSמכוון לדיסק, למחיצה ולתיקייה של ההתקנה
שם התצוגה, מימין לסימן השוויון ובין מירכאותMicrosoft Windows XP Professionalהטקסט שהמשתמש יראה בתפריט
מתגים (Switches) בסוף השורה/fastdetectמשנים את אופן הטעינה של ההתקנה הזו

השורות מתחת ל-[operating systems] מסודרות כמו שהן יופיעו על המסך, אבל המיקום ברשימה לא נותן לאף אחת עדיפות. ההתקנה שתעלה מעצמה היא זו שה-default מכוון אליה, גם אם היא האחרונה.

תרחיש 4: מי יעלה כשלא נוגעים במקלדת

במחשב של מעבדה מותקנות שתי מערכות, וזה ה-boot.ini שלו:

Text
[boot loader]
timeout=15
default=multi(0)disk(0)rdisk(2)partition(1)\WINNT
[operating systems]
multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(2)\WINDOWS="XP Office" /fastdetect /noguiboot
multi(0)disk(0)rdisk(2)partition(1)\WINNT="Windows 2000 Server" /fastdetect /sos
  • הערך של timeout גדול מאפס, ולכן תפריט עם שתי האפשרויות יופיע ל-15 שניות.
  • default מצביע על rdisk(2), כלומר על הדיסק השלישי. אם אף אחד לא בחר עד שהזמן נגמר, NTLDR יטען את Windows 2000 Server.
  • העובדה ש-XP Office רשומה ראשונה לא משנה דבר.
  • מי שבוחר XP Office לפני שעברו 15 השניות, יקבל את XP Office.
  • אילו היה כתוב timeout=0, התפריט לא היה מופיע, ו-Windows 2000 Server הייתה עולה מיד.
טעויות נפוצות
  • שני הסעיפים של boot.ini הם [timeout] ו-[default]. אלה שתי שורות בתוך הסעיף [boot loader]. הסעיף השני הוא [operating systems]. גם שמות כמו [boot manager], [system paths], [startup options] או [windows] לא קיימים בקובץ.
  • default= קובע כמה זמן התפריט מוצג. את הזמן קובע timeout=. השורה default= בוחרת מה ייטען כשהזמן נגמר.
  • המערכת שב-default תעלה גם אם המשתמש בחר בתפריט מערכת אחרת. בחירה של המשתמש גוברת. default חל רק כשלא נבחר כלום.
  • בשורה default= כותבים /safeboot כדי לאתחל במצב בטוח. /safeboot הוא מתג שמוסיפים בסוף שורת מערכת ההפעלה, בסעיף [operating systems].
  • תמיד נטענת המערכת שכתובה ראשונה ב-[operating systems]. המיקום ברשימה קובע רק את סדר ההצגה. נטענת המערכת שמופיעה ב-default.
  • timeout=30 אומר שהמחשב יכבה אחרי 30 דקות, שאפשר לרשום עד 30 מערכות, או שחיסכון החשמל נכנס לפעולה. זה רק מספר השניות שהתפריט מוצג לפני שהאתחול ממשיך.
  • בסעיף [operating systems] מגדירים ממשק גרפי, רשימת מנהלי מערכת או רשימת דרייברים. הסעיף מחזיק לכל התקנה את נתיב ה-ARC שלה ואת השם שיוצג בתפריט, ואחריהם מתגים.
בדקו את עצמכם
מנהל מעבדה רוצה שבתפריט יופיעו חמש התקנות ממשפחת NT. כמה שורות יהיו מתחת ל-[operating systems], והאם timeout ו-default נכללות בספירה?

חמש, אחת לכל התקנה, ולא שורה אחת עם רשימה מופרדת בפסיקים. timeout ו-default לא נספרות, כי הן שייכות ל-[boot loader].

הקובץ מכיל timeout=0, ותחת [operating systems] יש ארבע שורות. מה יראה המשתמש כשהמחשב עולה?

שום תפריט. NTLDR יטען מיד את המערכת שמופיעה ב-default.

באיזה סעיף נמצאת השורה שקובעת מה ייטען כברירת מחדל?

בסעיף [boot loader].

בתפריט שתי מערכות, וה-default מצביע על השנייה. המשתמש בחר את הראשונה אחרי חמש שניות, כש-timeout=20. מה ייטען?

המערכת הראשונה, כי המשתמש בחר לפני שהזמן נגמר.

חזרה לתוכן העניינים

נתיב ARC: דיסק, מחיצה ותיקייה

למה boot.ini לא כותב פשוט C:\WINDOWS? כי בזמן ש-NTLDR רץ, לאף מחיצה עוד אין אות: את האותיות Windows מחלקת רק כשהיא כבר פועלת. במקום אות, כל התקנה מתוארת ככתובת בחומרה, בתחביר שנקרא ARC (Advanced RISC Computing).

נפרק נתיב לדוגמה לחלקים:

Text
multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(3)\WINXP
חלקעל מה הוא מצביעמאיזה מספר מתחילים לספור
multi(0)מספר הבקר (Controller) שה-BIOS נעזר בו כדי להגיע לדיסקים0
disk(0)בתחביר multi הוא לא משתנה, ותמיד יהיה 00
rdisk(1)איזה דיסק פיזי, לפי המספור של ה-BIOS. הערך 1 פירושו הדיסק השני.0
partition(3)איזו מחיצה בתוך אותו דיסק. הערך 3 פירושו המחיצה השלישית.1
\WINXPשם תיקיית ההתקנה בתוך המחיצהאין כאן מספר
הכלל שהכי הרבה שאלות בודקות: rdisk מתחיל מ-0, ו-partition מתחיל מ-1. לכן בהתקנה הנפוצה ביותר, XP במחיצה הראשונה של הדיסק הראשון, הנתיב מסתיים ב-rdisk(0)partition(1)\WINDOWS.

כל תפקידו של נתיב ARC הוא לכוון את NTLDR להתקנה אחת. לכן שלוש פרשנויות נפוצות שגויות: שהוא מצביע על ה-MBR, שהוא קובע לאיזה כונן ה-BIOS יפנה קודם, או שהוא מונה את המחיצות שבדיסק.

תרחיש 5: תרגול בפענוח
נתיב ARCאיזה דיסקאיזו מחיצה
multi(0)disk(0)rdisk(0)partition(4)\WINDOWSהראשוןהרביעית
multi(0)disk(0)rdisk(2)partition(1)\WINNTהשלישיהראשונה, בתיקייה WINNT
multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(2)\WINDOWSהשניהשנייה

שימו לב לשורה השנייה: הספרה 2 ב-rdisk היא הדיסק השלישי, ואילו הספרה 1 ב-partition היא המחיצה הראשונה. אותו מספר מתורגם אחרת בכל חלק, כי הספירה מתחילה מ-0 בדיסקים ומ-1 במחיצות.

עם Vista הגיע ה-BCD, שנפרט עליו בהמשך, ותפס את מקומם של boot.ini ושל נתיבי ה-ARC שבו. כך נראות שתי השיטות זו מול זו:

נושאboot.ini עם נתיב ARCBCD
מי קורא את המיקוםNTLDR, במערכות NT עד Server 2003Windows Boot Manager, מ-Vista והלאה
צורת האחסוןקובץ טקסט שכל מערכת בו היא שורהמאגר בינארי שכל מערכת בו היא רשומה
תיאור המיקוםמספרים סידוריים של בקר, דיסק ומחיצההאלמנטים device ו-osdevice, שמזהים דיסק לפי החתימה שלו או לפי GUID
הפניה לרשומה מסוימתכותבים את נתיב ה-ARC שלהמשתמשים ב-GUID הקבוע שלה
טעויות נפוצות
  • partition(1) היא המחיצה השנייה בדיסק. הספירה של partition מתחילה מ-1, ולכן partition(1) היא הראשונה.
  • rdisk(0) הוא הדיסק השני. הספירה של rdisk מתחילה מ-0, ולכן rdisk(0) הוא הדיסק הראשון.
  • נתיב ARC אומר איפה נמצא ה-MBR, באיזה סדר ה-BIOS עובר על הכוננים, או כמה מחיצות יש בדיסק. הוא מצביע על דבר אחד: הדיסק, המחיצה והתיקייה של התקנה מסוימת.
  • נתיבי ARC הם השיטה החדשה, שהחליפה את ה-BCD ב-Vista. הסדר הפוך. boot.ini ונתיבי ה-ARC שבו קדמו ל-BCD.
  • boot.ini מחזיק את המיקום בפורמט בינארי ששמור ב-Registry, ואילו ה-BCD הוא טקסט פתוח. גם כאן הכול הפוך: boot.ini הוא טקסט, וה-BCD הוא בינארי.
  • boot.ini וה-BCD שומרים את המיקום באותה שיטה בדיוק, והשוני ביניהם הוא רק שם הקובץ. אלה שני מנגנונים שונים: מספרים לפי סדר החומרה מול אלמנטים עם חתימת דיסק או GUID.
בדקו את עצמכם
כתבו נתיב ARC לתיקייה WINNT במחיצה הרביעית של הדיסק הקשיח השני.

multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(4)\WINNT

בנתיב כתוב rdisk(3)partition(3). האם הדיסק והמחיצה כאן באותו מספר סידורי?

לא. rdisk(3) הוא הדיסק הרביעי, ו-partition(3) היא המחיצה השלישית.

חזרה לתוכן העניינים

המתגים שבסוף שורת מערכת ההפעלה

לכל שורה ב-[operating systems] אפשר לצרף בסופה מתגים. מזהים אותם לפי הלוכסן שבתחילתם, וכל אחד משפיע רק על ההתקנה שבאותה שורה.

הטבלה מסודרת לפי המטרה, כי כך השאלות בדרך כלל מנוסחות: מה רוצים להשיג, ואיזה מתג עושה את זה.

מה רוצים להשיגהמתגאיך זה עובד
לקצר את האתחול/fastdetectNTDETECT מוותר על סריקה של היציאות הטוריות (COM) והמקביליות (LPT). מה שמחובר אליהן יתגלה מאוחר יותר דרך Plug and Play של Windows. התקנת XP מוסיפה את המתג לבד.
לעלות במצב בטוח (Safe Mode)/safeboot:minimalרק מנהלי ההתקן והשירותים שבלעדיהם אי אפשר
מצב בטוח שבו יש רשת/safeboot:networkכמו minimal, ובנוסף תמיכה ברשת
ש-NTLDR יבחר HAL בעצמו/detecthalהוא בוחן את החומרה, למשל את מספר המעבדים ואם יש ACPI, ולפי זה בוחר את קובץ ה-HAL
לכפות HAL מסוים/hal=שם הקובץ כתוב במתג עצמו, ו-NTLDR לא בוחן את החומרה
להגביל את ה-RAM/maxmem=Windows לא תנצל זיכרון פיזי מעבר לכמות שנכתבה
לראות אילו מנהלי התקן נטענים/sosהשמות מודפסים על המסך תוך כדי הטעינה
לקבל רשימה כתובה של מנהלי ההתקן שנטענו/bootlogהרשימה נשמרת בקובץ ntbtlog.txt שבתיקייה %SystemRoot%
לעקוף בעיה בכרטיס התצוגה/basevideoWindows עולה עם מנהל תצוגה VGA בסיסי
לוותר על מסך הפתיחה/noguibootבזמן האתחול לא מוצג המסך הגרפי

תזכורת: HAL (Hardware Abstraction Layer) היא השכבה שמפרידה בין הליבה לבין פרטי החומרה, וכך אותה ליבה יכולה לרוץ על מחשבים שונים בלי שינוי.

כך נראית שורה עם כמה מתגים יחד. המערכת הזו תעלה במצב בטוח, ובזמן הטעינה יוצגו שמות מנהלי ההתקן:

Text
multi(0)disk(0)rdisk(1)partition(2)\WINDOWS="XP Office" /fastdetect /safeboot:minimal /sos

ומה תוקפו של מתג? כל עוד הוא כתוב בשורה, הוא בתוקף. אין לו תאריך תפוגה ואין לו מונה אתחולים, ולכן הוא חל על כל עלייה של המערכת עד שמישהו מוחק אותו מהקובץ.

תרחיש 6: Safe Mode שלא נגמר

טכנאי רוצה לבדוק מחשב XP בלי מנהלי ההתקן הרגילים. הוא פותח את msconfig, עובר ללשונית BOOT.INI, מסמן את התיבה /SAFEBOOT ושומר.

msconfig כותב את המתג /safeboot לשורה של אותה מערכת בתוך boot.ini. המחשב מופעל מחדש ועולה ב-Safe Mode, כמו שהטכנאי רצה.

יומיים אחר כך המשתמשת מתלוננת שהמחשב עדיין עולה במצב בטוח בכל פעם. זה צפוי: המתג עדיין כתוב בקובץ, ו-NTLDR מציית לו בכל אתחול. הפתרון: לחזור ל-msconfig, להוריד את הסימון מ-/SAFEBOOT ולשמור.

אם הטכנאי היה מסתפק בפעם אחת, היה עדיף ללחוץ F8 בזמן האתחול ולבחור Safe Mode בתפריט האפשרויות המתקדמות. בחירה כזו חלה על אתחול אחד בלבד, והקובץ לא משתנה.

טעויות נפוצות
  • /fastdetect מבטל את בדיקת החתימה של מנהלי ההתקן. אין לו קשר לחתימות. הוא רק חוסך את החיפוש אחרי התקנים ביציאות הטוריות והמקביליות.
  • /fastdetect מוותר על זיהוי Plug and Play של מתאם הרשת ושל כרטיס התצוגה, או חוסם חומרה חדשה עד שמישהו מאשר אותה. שני התיאורים שגויים. הוא נוגע רק ליציאות COM ו-LPT, וגם אותן Plug and Play מזהה מאוחר יותר.
  • /detecthal קובע HAL קבוע, מגביל את הזיכרון או מעלה מצב בטוח. /detecthal דווקא בודק את החומרה ובוחר HAL מתאים. למטרות האחרות יש מתגים משלהן: /hal= בוחר HAL מראש, /maxmem= מגביל זיכרון, ו-/safeboot מעלה מצב בטוח.
  • /SAFEBOOT שסומן ב-msconfig חל רק על האתחול הבא. המתג נכתב לתוך boot.ini ונשאר שם עד שמבטלים אותו, ולכן הוא חל על כל אתחול.
  • סימון /SAFEBOOT גורם לתפריט F8 להופיע באתחול הבא. F8 היא דרך נפרדת וחד-פעמית. /SAFEBOOT מעלה את המערכת ישר ב-Safe Mode.
בדקו את עצמכם
מערכת XP נתקעת באמצע האתחול, ואתם רוצים לראות על המסך איזה מנהל התקן נטען אחרון. איזה מתג תוסיפו?

/sos, שמציג את שמות מנהלי ההתקן בזמן הטעינה.

הוספתם בעצמכם /safeboot:network לשורה ב-boot.ini. כמה אתחולים יעלו במצב בטוח?

כל האתחולים, עד שתמחקו את המתג מהקובץ.

באיזה מתג משתמשים כדי ש-NTLDR יבחר לבד את קובץ ה-HAL לפי החומרה?

/detecthal.

חזרה לתוכן העניינים

כש-boot.ini שגוי או חסר: תסמינים ותיקון

כש-XP לא עולה בגלל תקלה באתחול, ההודעה שעל המסך כבר מסגירה חלק גדול מהתשובה. שלושה מצבים שכדאי לזהות:

מה רואיםמה זה אומר
NTLDR is missingחסר הקובץ NTLDR עצמו. לתוכן של boot.ini אין קשר להודעה הזו.
Windows could not start because the following file is missing or corrupt, ואחריה שם של קובץ מתיקיית Windows, ברוב המקרים hal.dllNTLDR מחפש את Windows במקום הלא נכון, למשל כי נתיב ה-ARC ב-boot.ini מכוון למחיצה אחרת
ההתקנה שבחרתם פשוט לא נטענתהשורות ב-boot.ini לא מתארות נכון את ההתקנה, ו-NTLDR לא מצליח למצוא אותה

בשני המצבים האחרונים מתקנים את boot.ini עצמו. בשביל זה בדיוק קיימת עריכה ידנית שלו: ליישר נתיב ARC שמכוון למקום הלא נכון, לעדכן את default או את timeout, או לצרף מתג.

מי שמנסה כאן chkdsk יתאכזב. הכלי הזה מטפל במבנה של מערכת הקבצים, וקובץ שתקין מבחינת הדיסק אבל כתוב בו ערך שגוי יוצא ממנו בדיוק כמו שנכנס.

כש-XP לא עולה ואי אפשר לערוך מתוכה, יש סביבת תיקון שמפעילים מתקליטור ההתקנה: Recovery Console, שורת פקודה מצומצמת. ארבע מהפקודות שלה נוגעות לאתחול, וכל אחת מטפלת בשכבה אחרת:

שכבהפקודהמה היא עושה
תחילת הדיסקfixmbrמחליפה את התוכנית שבסקטור הראשון של הדיסק בקוד MBR תקין
תחילת המחיצהfixbootרושמת מחדש את מגזר האתחול של מחיצת המערכת
הקובץ boot.inibootcfg /scanמחפשת התקנות Windows בכל הדיסקים ומדפיסה אותן, בלי לגעת בשום קובץ
הקובץ boot.inibootcfg /rebuildאותו חיפוש, ובסופו boot.ini חדש. על כל התקנה שנמצאה היא שואלת אם להכניס אותה לקובץ.

מהעמודה הראשונה רואים למה fixmbr ו-fixboot לא יחזירו boot.ini שנמחק: הן כותבות סקטורים, ולא בונות קבצים.

כש-XP כן עולה, ל-bootcfg שבשורת הפקודה הרגילה שלה יש גם את המתג /addsw. הוא לא מחפש התקנות אלא רק מצרף מתג לשורה שכבר קיימת ב-boot.ini, ומכיר רק ארבעה: /sos, /basevideo, /noguiboot ו-/maxmem. מתג אחר, כמו /bootlog, מוסיפים בעריכה של הקובץ או דרך msconfig.

תרחיש 7: מישהו מחק את boot.ini

במעבדת מחשבים, תלמיד ניקה קבצים מוסתרים משורש C: במחשב XP ומחק בטעות את boot.ini. בהדלקה הבאה המחשב לא עולה כמו שצריך.

  1. מאתחלים מתקליטור ההתקנה של XP ונכנסים ל-Recovery Console.
  2. מריצים bootcfg /rebuild.
  3. הפקודה מוצאת את ההתקנה בתיקייה C:\WINDOWS ושואלת אם לצרף אותה. עונים בחיוב.
  4. היא מבקשת שם שיוצג בתפריט ומתגים לטעינה, למשל /fastdetect.
  5. נכתב boot.ini חדש, והמחשב עולה.

מי שינסה לפתור את זה עם bcdedit /export לא יגיע רחוק. הכלי הזה שייך ל-Vista והלאה ומייצא את ה-BCD, ו-XP לא מכירה אף אחד מהשניים.

תרחיש 8: גם Recovery Console לא זמין

boot.ini פגום, ותקליטור ההתקנה שרוט ולא נטען, כך שאין דרך להגיע ל-Recovery Console.

הפתרון נשען על תכונה פשוטה של הקובץ: הוא טקסט, וכל מערכת הפעלה אחרת יכולה לפתוח אותו. מחברים את הדיסק כדיסק נוסף למחשב תקין, או מאתחלים את אותו מחשב מ-Live CD, מאתרים את boot.ini בשורש של מחיצת המערכת הפעילה ומתקנים אותו בעורך טקסט.

שלוש הצעות שנשמעות טוב ולא יעזרו כאן:

  • Safe Mode: בוחרים בו מתוך התפריט ש-boot.ini עצמו בונה, ושום דבר בו לא מתקן את הקובץ.
  • Last Known Good Configuration: מחזיר גרסה קודמת של הגדרות ב-Registry, ו-boot.ini אינו חלק מה-Registry.
  • System Restore: גם הוא משחזר הגדרות מערכת ו-Registry ולא את boot.ini, ובנוסף הוא פועל רק בתוך Windows שכבר עלתה.
טעויות נפוצות
  • boot.ini שנמחק משחזרים עם bcdedit /export. ב-XP אין bcdedit, ובכל מקרה הוא מטפל ב-BCD ולא ב-boot.ini.
  • אפשר לשחזר את boot.ini אם עורכים את ה-BCD ב-Notepad. ב-XP אין BCD בכלל, וה-BCD גם אינו קובץ טקסט.
  • מריצים fixboot מחלון cmd רגיל, והוא משחזר את תוכן boot.ini. fixboot היא פקודה של Recovery Console, והיא כותבת מגזר אתחול. את boot.ini היא לא בונה.
  • bootcfg /rebuild משנה את הגודל של ה-ESP, או ממיר את ההגדרות לפורמט BCD. הפקודה בונה מחדש את boot.ini מההתקנות שמצאה בדיסקים, וזה הכול.
  • bootcfg /rebuild רק מוסיף מתגים לשורות שכבר קיימות. זה התפקיד של /addsw. ה-rebuild מחפש התקנות ובונה את הקובץ מחדש.
  • chkdsk מתקן ערכים שגויים בתוך boot.ini. chkdsk מתקן את מבנה מערכת הקבצים, ולא את מה שכתוב בתוך קובץ.
  • כשהערכים ב-boot.ini שגויים, המחשב נכנס להגדרות ה-BIOS או מציג מסך כחול כבר בהתחלה. מה שקורה הוא ש-NTLDR לא מוצא את ההתקנה המבוקשת, והיא לא נטענת.
בדקו את עצמכם
ב-XP שעולה כרגיל רוצים לצרף /basevideo לשורה קיימת ב-boot.ini, בלי שום סריקה של הדיסקים. איזה מתג של bootcfg עושה את זה?

/addsw. הוא מוסיף לשורה קיימת אחד מארבעת המתגים שהוא מכיר (/sos, /basevideo, /noguiboot, /maxmem) ולא מחפש התקנות.

ואם רוצים לצרף באותה דרך את /bootlog?

את המתג הזה /addsw לא מכיר. מוסיפים אותו בעריכה של boot.ini, או מסמנים אותו ב-msconfig בלשונית שמוקדשת לקובץ.

מחשב XP מציג NTLDR is missing. האם הבעיה היא בתוכן של boot.ini?

לא. ההודעה הזו אומרת שהקובץ NTLDR עצמו חסר.

איזו פקודה של Recovery Console רק מציגה את ההתקנות שבדיסקים, בלי לבנות את הקובץ?

bootcfg /scan.

חזרה לתוכן העניינים

BCD: מאגר הגדרות האתחול

מה ה-BCD, איפה הוא שמור ולמה boot.ini פינה לו את המקום

נתחיל בניסוי מחשבתי. טכנאי שהתרגל ל-XP מחפש את הגדרות האתחול של מחשב Windows 10, מוצא קובץ בשם BCD ופותח אותו בפנקס רשימות. על המסך מופיעים תווים חסרי פשר, ואם ילחץ על שמירה, ייתכן שבהפעלה הבאה המחשב כבר לא יעלה.

ההסבר: BCD (Boot Configuration Data) הוא בכלל לא קובץ טקסט. זה מסד נתונים בינארי במבנה hive, המבנה שבו Windows שומרת גם את קובצי ה-Registry, ועורך טקסט ששומר אותו מחדש מקלקל את המבנה הזה.

ומה תפקיד הקובץ? מאז Vista הוא ממלא את מקומו של boot.ini: זה המאגר ש-Windows Boot Manager פותח בכל הפעלה כדי לדעת מה להציג ומה לטעון. לכן עובדים עליו רק בכלים ייעודיים, bcdedit בשורת הפקודה, או בהיקף מצומצם הלשונית Boot של msconfig וחלון System Properties.

איפה הטכנאי מצא את הקובץ? זה תלוי בקושחה:

  • במחשב UEFI הקובץ נמצא במחיצת ה-ESP, תחת \EFI\Microsoft\Boot\BCD.
  • במחשב BIOS הקובץ נמצא בתיקייה \Boot של מחיצת המערכת, כלומר \Boot\BCD. לרוב זו המחיצה הקטנה System Reserved, ובמחשב שאין בו מחיצה כזו, כונן C:.
הטכנאי עלול לנחש הסברים אחרים לתווים המשובשים, וכולם שגויים. אין בקובץ שום הצפנה. וההסתרה שלו לא משנה את התוכן: גם boot.ini הוא קובץ מוסתר, ואת boot.ini פותחים ועורכים כטקסט בלי קושי.

יש גם שני מקומות שבהם אין טעם לחפש את המאגר. הוא לא שמור בזיכרון של הקושחה, כי זה קובץ רגיל בדיסק. והוא לא יושב במפתח ה-Registry HKLM\SYSTEM\CurrentControlSet, כי רשומות האתחול לא נכתבות לשם.

השאלה הבאה של הטכנאי תהיה: למה לוותר על קובץ טקסט שכל אחד יודע לערוך? הטבלה עונה:

החולשה של boot.iniמה BCD עושה במקום
שורת טקסט חופשית, שטעות הקלדה אחת משבשתכל רשומה היא אובייקט עם אלמנטים מוגדרים
NTLDR ו-boot.ini לא ידעו לעבוד עם UEFIאותו מאגר משרת מחשבי BIOS ומחשבי UEFI, ובמחשב UEFI אין אתחול של Windows בלעדיו
מיקום ההתקנה נקבע לפי מספר סידורי של דיסק ומחיצהלכל רשומה GUID קבוע, ודיסקים מזוהים לפי חתימה או GUID
אין מקום לרכיבים חדשיםיש רשומות לחזרה מתרדמה, לכלי בדיקת הזיכרון, לטעינה מדיסק מדומה בזיכרון (RAMDISK) ועוד
עריכה בכל עורך טקסט, בלי שום בדיקה של מה שנכתבשינויים בפקודות ייעודיות, שדורשות הרשאות מנהל

מה שהמעבר לא שינה: אפשר עדיין להחזיק כמה מערכות הפעלה באותו תפריט, גם ב-Windows 11. ומה שהמעבר לא היה: לא החלפת שם של boot.ini, שהרי הפורמט שונה לגמרי, ולא תגובה למגבלה כלשהי של 32 סיביות.

טעויות נפוצות
  • 'הקובץ מסומן כמוסתר, ולכן Notepad לא מצליח להציג אותו.' הסתרה היא רק תכונה של הקובץ. מה שמונע קריאה הוא התוכן: מסד נתונים בינארי במבנה hive, שאין בו שורות.
  • 'התוכן נראה אקראי, אז כנראה הוא מוצפן, ובזכות זה BCD בטוח יותר.' אין בו שום הצפנה, כך שגם היתרון הזה לא קיים.
  • 'חיפשתי את המאגר ולא מצאתי, אז הוא בטח שמור בזיכרון של לוח האם.' זה קובץ רגיל בדיסק: \Boot\BCD במחיצת המערכת של מחשב BIOS, או בתוך ה-ESP במחשב UEFI.
  • 'ב-XP הוספתי שורה ל-boot.ini בעורך טקסט, אז אעשה אותו דבר ב-BCD.' אין בו שורות, ושמירה מעורך טקסט עלולה להשחית אותו. בשביל זה יש bcdedit.
  • 'בגרסאות החדשות ההגדרות עברו לקובץ אחר, אולי Bootmgr.ini, autoexec.bat או ntldr.' אין קובץ Bootmgr.ini, autoexec.bat שייך לימי DOS, ו-ntldr הוא הטוען של XP. ההגדרות נמצאות בקובץ BCD.
  • 'boot.ini נעלם כי הוא לא הסתדר עם מעבדי 64 סיביות, וממילא אתחול כפול כבר לא קיים ב-Windows 11.' שתי הטענות שגויות. המעבר נבע ממבנה מסודר, תמיכה ב-UEFI, מזהים קבועים ורכיבים חדשים, ואתחול כפול עדיין קיים.
בדקו את עצמכם
חבר פתח את ה-BCD בפנקס רשימות, ראה תווים לא קריאים והסיק שהקובץ מוצפן. מה תענו לו?

שהקובץ אינו מוצפן אלא בינארי, במבנה hive כמו קובצי ה-Registry. לכן קוראים ועורכים אותו ב-bcdedit, ולא שומרים אותו מעורך טקסט.

במחשב UEFI, באיזה נתיב נמצא קובץ המאגר?

במחיצת ה-ESP, ב-\EFI\Microsoft\Boot\BCD.

חזרה לתוכן העניינים

אובייקטים, GUID וכינויים קבועים

מנהלת רשת כתבה בבוקר סקריפט שמשנה את השם של הרשומה Windows Lab, בעזרת bcdedit /set ומזהה בצורה {4ff8b239-7ece-44d9-b31b-1361b499c69b}. בצהריים מישהו שינה את סדר התפריט, וגם העביר את ההתקנה למחיצה אחרת. הסקריפט עדיין עובד, ופוגע בדיוק באותה רשומה.

הסיבה היא המזהה (Identifier). ה-BCD מורכב מאובייקטים (Objects), שנקראים גם רשומות (Entries), ולכל אחד מהם GUID: מספר באורך 128 סיביות, בתוך סוגריים מסולסלים, שנולד עם הרשומה ונשאר שלה עד שהיא נמחקת. bcdedit מאתר רשומה רק לפיו, ולא לפי השורה בתפריט או המחיצה שבה המערכת נמצאת.

כל רשומה מתארת רכיב אחד במערך האתחול. יש רשומה למנהל האתחול, רשומה לכל התקנה של Windows, רשומה לחזרה מתרדמה, רשומה לכלי בדיקת הזיכרון, וכשצריך גם רשומה לטוען הישן של XP.

ומה ה-GUID לא עושה? הוא לא נושא בתוכו מספר דיסק או מחיצה, שנשמרים באלמנטים device ו-osdevice; הוא לא קובע מי ייטען קודם; ואין בו שום הגנה מפני עריכה.

להקליד מספר ארוך כזה בכל פקודה זה מתכון לטעויות. לכן לרשומות הנפוצות יש שמות קבועים (Well-known identifiers), וכל אחד מהם מחליף את המספר:

כינויעל איזו רשומה הוא מצביע
{bootmgr}מנהל האתחול: התפריט, הבחירה שנטענת מעצמה וזמן ההמתנה
{current}המערכת שבה אתם נמצאים עכשיו, זו שממנה מריצים את הפקודה
{default}הרשומה שמסומנת כברירת המחדל של התפריט
{ntldr}טוען בסגנון הישן, שמוסר את השליטה ל-NTLDR של Windows XP
{memdiag}Windows Memory Diagnostic, כלי בדיקת הזיכרון

בפלט הרגיל של bcdedit /enum מופיעים השמות האלה. מי שצריך את המספרים עצמם מוסיף את המתג /v.

{current} ו-{default} יכולים להצביע על אותה רשומה, אבל לא חייבים. אם עליתם הפעם למערכת שאינה ברירת המחדל, {current} הוא המערכת הזו.
טעויות נפוצות
  • 'הרשומה שה-GUID שלה נמוך יותר, או שהמחיצה שלה גדולה יותר, תיטען ראשונה.' ה-GUID הוא מזהה בלבד. את ברירת המחדל קובע default, ואת הסדר בתפריט displayorder.
  • 'אם אפענח את ה-GUID, אדע באיזה דיסק ובאיזו מחיצה ההתקנה.' המספר אינו מקודד שום מיקום. המחיצה נשמרת בנפרד, באלמנטים device ו-osdevice.
  • 'לרשומה יש GUID, אז אף אחד לא יוכל לשנות אותה.' כל מנהל מערכת יכול לשנות או למחוק אותה ב-bcdedit. ה-GUID רק אומר לפקודה באיזו רשומה מדובר.
בדקו את עצמכם
ההתקנה Windows Lab הועברה מ-C: ל-D:, ועדכנו בה את device ואת osdevice. האם ה-GUID שלה השתנה?

לא. ה-GUID נשאר קבוע כל חיי הרשומה, והמחיצה נשמרת באלמנטים, לא במזהה.

איזה מתג תוסיפו ל-bcdedit /enum כדי לראות את ה-GUID האמיתי שמאחורי {current}?

/v.

חזרה לתוכן העניינים

אלמנטים: ההגדרות שבתוך כל רשומה

רשומה היא בעצם אוסף של אלמנטים (Elements). כל אלמנט הוא זוג של שם וערך, וכל זוג הוא הגדרה אחת של הרשומה.

הפלט של bcdedit /enum בחלון מנהל בנוי מבלוקים. לכל רשומה יש כותרת לפי הסוג שלה, למשל Windows Boot Manager לרשומת {bootmgr} ו-Windows Boot Loader לכל התקנה של Windows, ומתחתיה שתי עמודות: שם האלמנט והערך שלו.

הטבלה הבאה מרכזת את האלמנטים שתראו ברשומת Windows Boot Loader, עם ערכים לדוגמה ממחשב BIOS שבו Windows מותקנת ב-C:.

אלמנטערך לדוגמהמה הוא קובע
descriptionWindows 11 Studioהטקסט שהמשתמש רואה בשורה של הרשומה בתפריט
devicepartition=C:באיזו מחיצה נמצא קובץ הטעינה של הרשומה, למשל winload.exe
path\Windows\system32\winload.exeאיפה בתוך אותה מחיצה נמצא קובץ הטעינה
osdevicepartition=C:באיזו מחיצה נמצאת תיקיית Windows עצמה
systemroot\Windowsשם התיקייה של Windows בתוך המחיצה של osdevice
resumeobjectGUID של רשומה אחרתאיזו רשומה משמשת לחזרה מתרדמה (winresume)
inherit{bootloadersettings}מאיזה אובייקט הרשומה מקבלת את כל מה שלא הוגדר בה במפורש

ברשומת {bootmgr} יש אלמנטים שעוסקים בתפריט כולו, ולא בהתקנה אחת:

אלמנטערך לדוגמהמה הוא קובע
default{current}איזו רשומה נטענת כשאף אחד לא בוחר
displayorderרשימה של GUID או כינוייםאילו רשומות מופיעות בתפריט, ובאיזה סדר
timeout30כמה שניות התפריט ממתין לפני שהוא טוען את ברירת המחדל
toolsdisplayorder{memdiag}אילו כלים מופיעים בחלק הכלים של התפריט
inherit{globalsettings}הגדרות כלליות שמנהל האתחול יורש

קחו שתי רשומות Windows, A ו-B. בשתיהן כתוב inherit {bootloadersettings}, ובאובייקט הכללי {bootloadersettings} מוגדרות הגדרות שכל רשומות ה-Windows צריכות. A לא מגדירה אף אחת מהן בעצמה ולכן מקבלת את כולן מהאובייקט, ואילו B מגדירה ערך משלה לאחד האלמנטים, ובו הערך שלה הוא שקובע.

זה כל התפקיד של inherit: הוא חוסך לכתוב את אותן הגדרות בכל רשומה, כמו תבנית שממלאים בה רק את מה ששונה. אם הטעינה של A נכשלת, inherit לא מעביר ל-B או לעותק גיבוי של ה-BCD, וגם את ברירת המחדל הוא לא קובע, כי זה התפקיד של default.

שני זוגות של אלמנטים עושים את עיקר העבודה. device יחד עם path מובילים את מנהל האתחול לקובץ הטעינה (winload), ו-osdevice יחד עם systemroot מובילים את winload לתיקיית Windows שממנה הוא טוען את המערכת.

תרחיש 9: קוראים רשומה ומוצאים את Windows

ברשומה מסוימת כתוב osdevice partition=F: ו-systemroot \OS2. תיקיית Windows של הרשומה היא אפוא F:\OS2: האות מגיעה מ-osdevice, והתיקייה מ-systemroot.

אם באותה רשומה כתוב גם device partition=F: ו-path \OS2\system32\winload.exe, מנהל האתחול יטען את F:\OS2\system32\winload.exe.

כדי ששורת התפריט תציג Windows Lab במקום השם הנוכחי, משנים את description. אף אחד מהאלמנטים שמצביעים על מחיצות לא קשור לכיתוב.

טעויות נפוצות
  • osdevice שומר את זמן ההמתנה של התפריט. זמן ההמתנה הוא timeout, ברשומת {bootmgr}. osdevice הוא מחיצה.
  • osdevice הוא הכיתוב שמופיע בתפריט. את הכיתוב קובע description.
  • osdevice מפרט אילו מנהלי התקן חתומים ייטענו. אין לו קשר למנהלי התקן. זו המחיצה שבה יושבת תיקיית Windows.
  • inherit הוא רשומת חירום, שנטענת כשהרשומה הרגילה נכשלת. inherit רק משלים הגדרות חסרות מאובייקט אחר. אין בו טעינה חלופית, והוא גם לא מצביע על קובץ גיבוי.
  • בעזרת inherit בוחרים את ברירת המחדל. ברירת המחדל נקבעת באלמנט default של {bootmgr}.
בדקו את עצמכם
ברשומה כתוב osdevice partition=E: ו-systemroot \Win11. מה הנתיב של תיקיית Windows שלה?

E:\Win11.

רשומה C מפנה ב-inherit לאובייקט כללי, ואין לה ערך משלה לאלמנט מסוים שמוגדר באובייקט. מאיפה יגיע הערך של האלמנט, ומה ישתנה אם תגדירו אותו ב-C?

כרגע הוא יגיע מהאובייקט הכללי. אחרי שתגדירו אותו ב-C, הערך של C יגבר על הירושה.

אילו שני אלמנטים יחד מובילים את מנהל האתחול לקובץ winload?

device (המחיצה) ו-path (הנתיב בתוכה).

חזרה לתוכן העניינים

איך רשומה יודעת על איזה דיסק ומחיצה מדובר

שני מקרים מהשטח. ביום ראשון טכנאי העביר דיסק GPT עם Windows מהשקע SATA0 לשקע SATA3, וביום שני משתמשת שינתה את התווית של מחיצת Windows מ-SYSTEM ל-WORK. בשני המקרים המחשב עלה כרגיל, וההסבר נמצא במה שה-BCD בוחר לשמור.

בפלט של bcdedit רואים partition=C:, אבל זו רק הצגה ידידותית: ברגע שמנהל האתחול רץ, לאף מחיצה אין עדיין אות. מה שנשמר באמת הוא מזהה שצרוב בדיסק עצמו:

סגנון הדיסקמה מזהה את הדיסקמה מזהה את המחיצה
MBRחתימת הדיסק (Disk Signature), מספר שכתוב ב-MBRהמיקום של המחיצה בתוך הדיסק
GPTה-GUID של הדיסקה-GUID של המחיצה

השקע בלוח האם לא מופיע באף שורה בטבלה, ולכן המעבר מ-SATA0 ל-SATA3 לא שינה דבר. גם תווית הנפח (Volume label) לא שם: אותה אפשר לשנות בכל רגע, כמו שקרה ביום שני, ושום דבר לא מונע משתי מחיצות להיקרא באותו שם, כך שמזהה כזה לא היה אמין. וגם הנפח של הדיסק לא משמש לזיהוי.

המקרה של יום ראשון היה יכול להיגמר אחרת עם boot.ini. נתיב ARC מתאר דיסק לפי מספר סידורי, ומספר כזה עלול להצביע על דיסק אחר כשסדר הדיסקים משתנה.

טעויות נפוצות
  • הרשומה מוצאת את המחיצה לפי השם שנתתם לה, למשל DATA. תווית אפשר לשנות, והיא יכולה לחזור על עצמה, ולכן היא לא מזהה אמין.
  • הרשומה זוכרת לאיזה שקע בלוח האם הדיסק מחובר. אילו כך היה, כל העברה לשקע אחר הייתה שוברת את האתחול. נשמרים חתימה או GUID של הדיסק עצמו.
  • 'יש לי דיסק של 500GB ודיסק של 1TB, וכך ה-BCD יודע להבדיל ביניהם.' נפח אינו חלק מהזיהוי. אילו היה, שני דיסקים זהים היו מתבלבלים, ולכן נשמרים חתימה או GUID.
בדקו את עצמכם
דיסק MBR עם Windows עבר מהשקע הראשון של הבקר לשקע הרביעי. האם הרשומה ב-BCD עדיין תמצא את המחיצה?

כן. ב-MBR הדיסק מזוהה לפי חתימת הדיסק והמחיצה לפי מיקומה בדיסק, ושום דבר מאלה לא תלוי בשקע.

למה אות הכונן שמופיעה בפלט של bcdedit אינה מה שבאמת נשמר במאגר?

כי בזמן האתחול עוד אין אותיות כונן. האות היא רק הצגה נוחה של המזהה הייחודי.

חזרה לתוכן העניינים

RAMDISK OPTIONS: כשהמערכת עולה מתוך קובץ

מאתחלים מחשב מדיסק און קי של התקנת Windows. על הדיסק און קי אין Windows מותקנת, יש רק קובץ תמונה גדול בשם sources\boot.wim, ובכל זאת אחרי כמה שניות עולה סביבה גרפית שמציעה להתקין או לתקן.

הסביבה הזו היא WinPE (Windows Preinstallation Environment), Windows מוקטנת שקיימת בשביל התקנה ושחזור, ו-WinRE נבנתה על בסיסה. היא ארוזה בקובץ WIM, כמו boot.wim כאן או winre.wim של סביבת השחזור, ולא מותקנת על מחיצה.

רשומת הטעינה שלה ב-BCD מגלה איך זה עובד. ב-device וב-osdevice שלה כתוב ערך בצורה ramdisk=[D:]\sources\boot.wim,{ramdiskoptions}: לפני הפסיק קובץ ה-WIM, ואחריו הפניה לאובייקט נוסף.

האובייקט הזה, RAMDISK OPTIONS (בכינוי {ramdiskoptions}), מתאר דיסק מדומה (RAM disk) שמנהל האתחול בונה בזיכרון, ומציין את קובץ ה-SDI שעליו הדיסק נבנה, ברוב המקרים \boot\boot.sdi. לתוך הדיסק הזה מנהל האתחול פורש את תמונת ה-WIM, ואז מאתחל ממנו כאילו היה מחיצה רגילה.

RAMDISK OPTIONS עוסק רק בדיסק המדומה של סביבת הטעינה. הוא לא מחליט כמה זיכרון יקבל Windows הרגיל, לא קשור לקובץ ההחלפה (Page File, רכיב של המערכת אחרי שהיא כבר רצה), ולא מגדיר הורדה ברשת בסגנון PXE.
טעויות נפוצות
  • RAMDISK OPTIONS מגביל את כמות ה-RAM שהמערכת הרגילה רואה. הוא מגדיר את הדיסק המדומה של WinPE, ולא את הזיכרון של ההתקנה הרגילה.
  • 'בזמן ש-WinPE עולה היא צריכה מקום להחלפת דפי זיכרון, ובשביל זה קיים RAMDISK OPTIONS.' קובץ ההחלפה (Page File) שייך ל-Windows שכבר רצה, ואין לו מקום בהגדרות האתחול. RAMDISK OPTIONS מתאר את הדיסק המדומה.
  • זו הגדרה של טעינת הליבה מהרשת. טעינה ברשת (PXE) היא נושא אחר. RAMDISK OPTIONS מתאר שטח בזיכרון שמתפקד כמחיצה מדומה, ולא את הדרך שבה הקבצים מגיעים.
בדקו את עצמכם
בדיסק און קי של התקנת Windows יש sources\boot.wim, ואין מחיצה מותקנת. איך מנהל האתחול מעלה ממנו מערכת?

הוא בונה בזיכרון דיסק מדומה לפי RAMDISK OPTIONS (עם קובץ ה-SDI), פורש לתוכו את התמונה מקובץ ה-WIM, ומאתחל ממנו כמו ממחיצה.

באיזה כינוי מפנים לאובייקט שמתאר את הדיסק המדומה?

{ramdiskoptions}.

חזרה לתוכן העניינים

BCDEdit: ניהול ה-BCD משורת הפקודה

מה bcdedit עושה, ומה לא

נתחיל מהרצה אמיתית. מחלון cmd רגיל, בלי הרשאות מנהל, מבקשים לראות את רשומות האתחול:

Text
bcdedit /enum
פלט
The boot configuration data store could not be opened.
Access is denied.

הכישלון מלמד את הכלל הראשון: bcdedit עובד רק מחלון שנפתח באפשרות Run as administrator, ואין לו גרסה גרפית. זה הכלי שבא במקום הפתיחה הידנית של boot.ini, בכל מחשב עם Vista ומעלה, בין שהקושחה שלו BIOS ובין שהיא UEFI.

בחלון מנהל אפשר לעבוד. הנה סשן שלם של שינוי זהיר:

Text
rem full snapshot of the store before touching it
bcdedit /export D:\Safe\bcd-2026-11
bcdedit /set {current} description "Windows 11 Studio"
rem roll everything back if the change went wrong
bcdedit /import D:\Safe\bcd-2026-11
rem list a BCD file that lives on another disk
bcdedit /store G:\Boot\BCD /enum all

בשורה הראשונה /export צילם את המאגר כולו לקובץ, בפורמט בינארי ולא XML. אחריו /set שינה ערך אחד, description, ברשומה אחת. ואז /import דרס את המאגר הנוכחי בצילום, כך שגם השינוי בוטל.

בשורה האחרונה /store הפנה את /enum all לקובץ BCD של דיסק אחר. לבד הוא לא מבצע שום פעולה: הוא רק בוחר על איזה קובץ תפעל הפקודה שלצידו, וכך אפשר לבדוק דיסק אחר, או להכין קובץ BCD לפני שמעבירים אותו למחשב.

הסשן מראה גם את היתרון על boot.ini: כל שינוי מכוון לרשומה ולאלמנט בעלי שם, ולא לשורה בקובץ שאפשר להקליד בה כל דבר. מנגד, bcdedit לא פועל מיוזמתו. הוא איננו חלק מהליבה, לא רץ בזמן האתחול ולא מתקן רשומה פגומה בלי שביקשתם.

פקודהמה היא עושה
bcdedit /enumמציגה רשומות ואת האלמנטים שלהן. /enum all מציגה את כל הרשומות, ו-/v מחליף כינויים ב-GUID מלאים
bcdedit /set {id} element valueקובעת ערך חדש לאלמנט אחד ברשומה אחת
bcdedit /deletevalue {id} elementמסירה אלמנט אחד מרשומה
bcdedit /createיוצרת רשומה חדשה
bcdedit /copy {id} /d "name"משכפלת רשומה קיימת לרשומה חדשה, עם GUID חדש ותיאור חדש
bcdedit /delete {id}מסירה רשומה שלמה מהמאגר
bcdedit /export fileכותבת לקובץ עותק גיבוי של המאגר כולו, בפורמט בינארי ולא XML
bcdedit /import fileטוענת את המאגר מקובץ גיבוי, ודורסת את מה שיש בו עכשיו
bcdedit /store file ...מפנה את הפקודה לקובץ BCD אחר, במקום המאגר שהמחשב מאתחל ממנו

פקודה אחת בטבלה דורשת זהירות מיוחדת. אחרי /delete הרשומה איננה, ולא רק מושבתת, ואם זו הייתה הרשומה של מערכת שעוד צריך, השורה שלה תיעלם מהתפריט. מכאן ההרגל להריץ /export לפני כל מחיקה.

ומה לא מצפים ממנו? שיקום קבצי מערכת, עדכוני קושחה, נקודות שחזור, גיבוי תיקיות, ניהול שירותים או טיפול ב-FAT32 נמצאים כולם מחוץ לתחום. bcdedit מכיר רק את מאגר האתחול.
טעויות נפוצות
  • 'כדי לראות מה יש במאגר אריץ /set.' /set משנה ערך. ההצגה היא /enum, המחיקה /delete והגיבוי /export.
  • '/export ו-/import הם הכלים שמעבירים הגדרות מ-boot.ini אל BCD.' הם מגבים ומשחזרים את מאגר ה-BCD כולו, ואין בהם שום המרה.
  • 'כדי לתקן שגיאת כתיב בשם של רשומה אחת, אייבא קובץ BCD מתוקן.' ערך בודד, כמו description, משנים ב-/set. /import מחליף את כל המאגר.
  • '/export מצפין את boot.ini ושומר אותו בתיקיית Windows.' boot.ini מעולם לא ישב בתיקיית Windows, ו-/export לא מצפין: הוא כותב עותק בינארי של ה-BCD.
  • '/store היא עוד דרך לגבות או לשחזר.' /store רק אומר לפקודה על איזה קובץ BCD לעבוד.
  • 'אחרי /delete אפשר פשוט להפעיל את הרשומה שוב', או לחלופין 'הפקודה מוחקת את כל הקובץ'. נמחקת בפועל הרשומה שציינתם, והיא בלבד. כדי להחזיר אותה צריך גיבוי.
  • 'יש לו חלון גרפי, ואפשר להריץ אותו גם על XP.' זה כלי שורת פקודה בלבד, והוא קיים רק מ-Vista.
  • 'אם רשומה נשברה, bcdedit יבחין בזה בהפעלה הבאה ויתקן אותה לבד.' הוא לא רץ באתחול ולא מתקן כלום מעצמו. מריצים אותו ידנית, והוא עושה רק את מה שמבקשים.
  • 'במחשב BIOS אין BCD, ולכן שם bcdedit לא רלוונטי.' Windows מודרנית משתמשת ב-BCD בשני סוגי הקושחה, ו-bcdedit עובד בשניהם.
בדקו את עצמכם
אתם עומדים לשנות כמה רשומות ורוצים דרך לחזור בדיוק למצב הנוכחי. מה מריצים לפני השינוי, ומה אם צריך לחזור?

לפני: bcdedit /export לקובץ גיבוי. כדי לחזור: bcdedit /import מאותו קובץ.

חיברתם דיסק של מחשב אחר בתור H: ורוצים לראות את הרשומות שב-BCD שלו, בלי לגעת במאגר של המחשב שלכם. איזה מתג מאפשר זאת?

/store עם הנתיב לקובץ ה-BCD שעל הדיסק הזה, יחד עם /enum.

חזרה לתוכן העניינים

התפריט: ברירת מחדל, זמן המתנה, סדר ואתחול חד-פעמי

מחשב נייד עם התקנה אחת של Windows עולה ישר, בלי שום תפריט. הבעלים התקין עכשיו מערכת נוספת לבדיקות, ורוצה לשלוט במה שקורה בהפעלה: מה יוצג ובאיזה סדר, כמה זמן לחכות, מה ייבחר מעצמו, ולפעמים לעלות פעם אחת למערכת הבדיקות. כל בקשה כזו היא פקודה אחרת, וחשוב לזכור איזו מהן נשארת ואיזו חלה פעם אחת:

פקודההשאלה שהיא עונה עליהמשך
bcdedit /bootsequence {GUID}מה ייטען בהפעלה הקרובה, ורק בהחד-פעמי
bcdedit /displayorder {GUID1} {GUID2}מה מופיע בתפריט ובאיזה סדר. עם /addlast מצרפים רשומה לסוף הרשימהקבוע
bcdedit /timeout 10כמה שניות התפריט מחכה. הפרמטר הוא מספר, לא GUIDקבוע
bcdedit /default {GUID}מה נטען כשהמשתמש לא בוחרקבוע

מאחורי /default מסתתרת כתיבה לאלמנט default ברשומת {bootmgr}, ומאחורי /timeout כתיבה לאלמנט timeout באותה רשומה.

ולמה הנייד עלה עד היום בלי תפריט? כל עוד היה במאגר רק רשומה אחת, מנהל האתחול דילג על התפריט ועלה מיד. מי שרוצה לראות תפריט גם במצב כזה, למשל כדי לוודא מה עומד להיטען, מגדיר למנהל האתחול את displaybootmenu:

Text
bcdedit /set {bootmgr} displaybootmenu yes

זה עניין נפרד מ-timeout. displaybootmenu מחליט אם יופיע תפריט בכלל, ו-timeout מחליט כמה שניות התפריט, כשהוא מופיע, ממתין לבחירה.

תרחיש 10: רשומת ניסוי שעולה פעם אחת בלבד

במחשב במעבדה יש שתי רשומות: Windows 11, שהיא ברירת המחדל, ו-Windows 11 Patch Lab, התקנה שעליה בודקים עדכונים. הטכנאית רוצה שבהפעלה הבאה המחשב יעלה ל-Patch Lab, ושמההפעלה שאחריה הכול יחזור לקדמותו בלי שתצטרך לזכור לשנות משהו.

Text
bcdedit /bootsequence {7f60e03a-2117-4cac-8e76-c87493b274d2}

ההפעלה הקרובה מגיעה ל-Patch Lab. בהפעלה שאחריה הבקשה כבר לא בתוקף, ו-Windows 11 נטענת כרגיל.

שלוש פקודות אחרות עם אותו GUID היו נותנות תוצאה אחרת. /default הייתה הופכת את Patch Lab לברירת המחדל לתמיד, /displayorder הייתה רק מזיזה את השורה שלה בתפריט, ו-/timeout הייתה נכשלת, כי היא מצפה למספר שניות ולא למזהה.

טעויות נפוצות
  • מעבירים ל-/timeout את ה-GUID של מערכת, וכך היא הופכת לברירת המחדל. /timeout מקבלת רק מספר שניות. ברירת המחדל נקבעת ב-/default.
  • הרשומה הראשונה ב-/displayorder היא זו שתיטען. /displayorder משנה רק את הסדר על המסך. הטעינה האוטומטית תלויה ב-default.
  • /bootsequence משנה את ברירת המחדל לתמיד. היא תקפה להפעלה אחת בלבד, ואחריה חוזרת ברירת המחדל הקודמת.
  • displaybootmenu מקצר או מאריך את ההמתנה בתפריט. את משך ההמתנה קובע timeout. displaybootmenu רק מחליט אם התפריט מוצג.
  • 'displaybootmenu היא הגדרה של מראה: היא בוחרת בין תפריט גרפי לתפריט טקסטואלי, כמו בימי XP.' היא קובעת רק אם תפריט האתחול מוצג. ואין לה שום קשר ל-boot.ini, ש-bcdedit בכלל לא נוגע בו.
בדקו את עצמכם
המשתמשים מתלוננים שהתפריט מחכה חצי דקה. איך מקצרים את ההמתנה ל-7 שניות?

bcdedit /timeout 7.

במחשב יש רשומה אחת, ואתם רוצים שבכל זאת יוצג תפריט בכל הפעלה. מה מגדירים?

displaybootmenu yes ברשומת {bootmgr}.

חזרה לתוכן העניינים

להוסיף אפשרות לתפריט

נניח שהתקנתם Windows נוספת ורוצים שתופיע בתפריט. אלה שלושה ניסיונות ראשונים שטכנאים עושים, ולמה אף אחד מהם לא מוסיף שורה:

  • להעתיק את תיקיית Windows לכונן אחר: Windows Boot Manager לא סורק כוננים ולא מחפש התקנות, ולכן העותק פשוט לא קיים מבחינתו.
  • לסמן את המחיצה החדשה כפעילה: זה משנה רק מאיזו מחיצה הקושחה מתחילה, ולא נוגע בתוכן התפריט.
  • להוסיף פריט בלשונית Startup של msconfig: הלשונית הזו עוסקת בתוכנות שרצות אחרי הכניסה של משתמש, לא באתחול.

המסקנה מהכישלונות: התפריט הוא בדיוק רשימת הרשומות שב-BCD, ולא יותר. כדי להוסיף שורה צריך רשומה שבה מוגדרות המחיצה והנתיבים, ו-bcdedit נותן שתי דרכים לבנות אותה:

מה משוויםbcdedit /copybcdedit /create
נקודת ההתחלהעותק של רשומה קיימת, עם כל האלמנטים שלהרשומה ריקה
מה נשאר להגדיררק מה ששונה, בדרך כלל המחיצההכול: device, osdevice, path, systemroot
מקום בתפריטמצטרפת לסוף התפריט מעצמהמוסיפים אותה בעצמכם, עם /displayorder ו-/addlast
מה מודפסה-GUID של הרשומה החדשהה-GUID של הרשומה החדשה

את ה-GUID שהפקודה מדפיסה מעתיקים לפקודות ההמשך, כי דרכו פונים לרשומה החדשה.

תרחיש 11: התקנה שנייה של Windows בכונן E

במחשב יש Windows 11 אחת ב-C:. התקינו עותק נוסף בכונן E:, ורוצים שיופיע בתפריט כאפשרות נוספת, בלי לשנות מה עולה כברירת מחדל.

Text
rem clone the running entry under a new name
bcdedit /copy {current} /d "Windows 11 on E"
rem the command prints the new GUID; use it below
bcdedit /set {f40f9548-1dc2-475a-9eaa-20244ce7e60b} device partition=E:
bcdedit /set {f40f9548-1dc2-475a-9eaa-20244ce7e60b} osdevice partition=E:

הפקודה הראשונה מודיעה שהעותק נוצר ומדפיסה את ה-GUID שלו בסוגריים מסולסלים, וזה ה-GUID שבשתי השורות הבאות. העותק כבר מכיל את path (\Windows\system32\winload.exe) ואת systemroot (\Windows), ולכן מספיק להחליף בו את המחיצה. הוא נוסף לסוף התפריט, וברירת המחדל לא זזה.

אילו בחרו ב-/create, הרשימה הייתה ארוכה יותר:

Text
bcdedit /create /d "Windows 11 on E" /application osloader
bcdedit /set {NEW-GUID} device partition=E:
bcdedit /set {NEW-GUID} osdevice partition=E:
bcdedit /set {NEW-GUID} path \Windows\system32\winload.exe
bcdedit /set {NEW-GUID} systemroot \Windows
bcdedit /displayorder {NEW-GUID} /addlast

הטעות הנפוצה היא לוותר על רשומה חדשה ולשנות device ו-osdevice ישירות ב-{current}. כך לא נוספת שום אפשרות: הרשומה היחידה פשוט מצביעה מעכשיו על E:, והמערכת שעולה מתחלפת.

תרחיש 12: אפשרות קבועה של Safe Mode לצד הרגילה

רוצים שבתפריט יהיו שתי שורות: Windows 11 הרגילה, ולצידה שורה שתמיד מעלה מצב בטוח.

Text
bcdedit /copy {current} /d "Windows 11 Safe Mode"
bcdedit /set {GUID-OF-NEW-ENTRY} safeboot minimal

העותק יורש את כל ההגדרות של הרשומה הרגילה, ומקבל רק תוספת אחת: safeboot. מי שצריך רשת גם במצב הבטוח כותב network במקום minimal.

שלושה ניסיונות שנראים סבירים ולא משיגים את המטרה:

  • להגדיר safeboot minimal ב-{bootmgr}: האלמנט שייך לרשומה של מערכת הפעלה, ומנהל האתחול איננו מערכת הפעלה.
  • ליצור ב-/create רשומה ריקה ולתת לה רק safeboot: בלי device, osdevice ו-path אין לה מה לטעון.
  • לשנות את השם של {current} ולהוסיף לה safeboot: מקבלים רשומה יחידה שעולה תמיד במצב בטוח, ואין יותר אפשרות רגילה.
תרחיש 13: Windows XP ישנה בתפריט של Windows 10

במחשב BIOS מותקנת Windows 10 ב-C:, ובמחיצה F: נשארה Windows XP. מנהל האתחול של Windows 10 לא יודע עליה, כי אין לה רשומה ב-BCD.

הפתרון הוא רשומה מהסוג הישן, {ntldr}, שתפקידה למסור את השליטה ל-NTLDR:

Text
bcdedit /create {ntldr} /d "Windows XP Legacy"
bcdedit /set {ntldr} device partition=F:
bcdedit /set {ntldr} path \ntldr
bcdedit /displayorder {ntldr} /addlast

מה קורה כשבוחרים את Windows XP Legacy? bootmgr מוסר את השליטה לטוען הישן, ומכאן הכול מתנהג כמו ב-XP: NTLDR קורא את boot.ini ומעלה את המערכת. לכן device חייב להצביע על F:, כי שם, בשורש המחיצה, נמצאים הקבצים NTLDR ו-boot.ini.

שני קיצורים נכשלים כאן. מתוך XP אי אפשר לעשות את זה, כי ל-XP אין לא bcdedit ולא bcdboot; ולהפוך את F: למחיצה הפעילה רק ישנה מאיפה הקושחה מתחילה, בלי לגעת ברשימת הרשומות.

טעויות נפוצות
  • 'אפתח את ה-BCD בפנקס רשימות ואקליד בו שורה חדשה.' ה-BCD בינארי. רשומות מוסיפים ב-/copy או ב-/create.
  • 'ארשום ב-Registry, תחת CurrentControlSet, מפתח שמצביע על הכונן השני.' רשומות התפריט לא נמצאות ב-Registry של Windows, אלא ב-BCD.
  • 'מספיק שהעותק של Windows נמצא על הכונן, ומנהל האתחול כבר ימצא אותו.' הוא לא סורק כוננים. בלי רשומה אין שורה בתפריט.
  • 'אם הקושחה תתחיל מהמחיצה של ההתקנה החדשה, שתי המערכות יופיעו בתפריט.' המחיצה שהקושחה מתחילה ממנה לא יוצרת רשומות. התפריט מציג רק את מה שיש ב-BCD.
  • 'אוסיף פריט ב-msconfig, בלשונית של התוכנות שעולות עם Windows.' הלשונית Startup מטפלת בתוכנות שעולות אחרי הכניסה של משתמש, לא ברשומות אתחול.
  • 'אכנס ל-XP, ומשם ארשום אותה בתפריט של Windows 10.' ב-XP אין bcdedit ואין bcdboot. את הרשומה יוצרים מתוך Windows 10.
בדקו את עצמכם
למה רוב הטכנאים מעדיפים /copy על /create כשמוסיפים התקנה נוספת של Windows?

העותק כבר נושא את path, systemroot ושאר ההגדרות, והוא מצטרף לתפריט מעצמו. נשאר רק להחליף את המחיצה.

בעותק של רשומה הגדרתם safeboot network. מה יקרה כשתבחרו בתפריט את הרשומה המקורית?

היא תעלה כרגיל. safeboot הוגדר רק בעותק, והמקורית לא השתנתה.

חזרה לתוכן העניינים

Safe Mode בשתי השיטות: boot.ini מול BCD

תרגיל השוואה: אותו טכנאי צריך להעלות מצב בטוח פעם אחת במחשב XP ופעם אחת במחשב Windows 10. הנה מה שהוא עושה בכל מחשב, ומה הוא מקבל:

היבטWindows 10 ומעלה, BCDWindows XP, boot.ini
הפעולהbcdedit /set {current} safeboot minimal, שכותבת ערך במאגרהוספת המתג /safeboot:minimal לשורת המערכת בקובץ
צורת השמירהאלמנט ברשומה של מאגר בינאריטקסט בקובץ
מתי השינוי מורגשבהפעלה הבאהבהפעלה הבאה
עד מתי הוא נשארעד שמסירים את האלמנטעד שמסירים את המתג
הרשאות נדרשותמנהלמנהל

שלוש מתוך חמש השורות זהות בשני הטורים, ומה ששונה הוא רק הצורה: מתג בשורת טקסט מול אלמנט במאגר. לכן גם ב-BCD המצב הבטוח לא מתחיל באמצע העבודה, וגם לא נגמר מעצמו אחרי הפעלה אחת. כדי לחזור לאתחול רגיל מוחקים את האלמנט:

Text
bcdedit /deletevalue {current} safeboot

ב-Windows 10 יש גם דרך גרפית לאותה תוצאה. בלשונית Boot של msconfig מסמנים Safe boot, והחלון כותב את אותו אלמנט ל-BCD.

טעויות נפוצות
  • 'ב-BCD ההגדרה מוחקת את עצמה אחרי הפעלה אחת.' היא נשארת עד /deletevalue. מי שרוצה הפעלה חד-פעמית של רשומה אחרת משתמש ב-/bootsequence.
  • 'ברגע שהרצתי את הפקודה, Windows עוברת למצב בטוח.' שום דבר לא קורה עד ההפעלה הבאה, בדיוק כמו בעריכה של boot.ini.
  • 'בניגוד ל-boot.ini, ל-bcdedit לא צריך הרשאות מנהל.' שתי השיטות דורשות הרשאות מנהל.
בדקו את עצמכם
הגדרתם safeboot network ב-{current} והפעלתם מחדש שלוש פעמים. באיזה מצב עלתה המערכת בפעם השלישית, ומה יחזיר אותה לרגיל?

שוב במצב בטוח עם רשת. רק הסרת האלמנט, ב-bcdedit /deletevalue {current} safeboot או בביטול הסימון ב-msconfig, תחזיר אתחול רגיל.

חזרה לתוכן העניינים

ניפוי שגיאות, EMS ויומן אתחול

דמיינו מנהל התקן חדש שמפיל את המערכת למסך כחול עוד לפני שמסך הכניסה מופיע. אין Windows פעילה שאפשר לחקור מתוכה, ולכן ה-BCD מציע כמה מצבי אבחון, כל אחד לסוג אחר של בעיה:

מה צריךההגדרהאיפה מגדירים
לעקוב אחרי הליבה ממחשב שניניפוי ליבה (Kernel debugging): /debug או האלמנט debugברשומה של מערכת ההפעלה
לעקוב אחרי מנהל האתחול או הטוען עצמם/bootdebugברשומה של רכיב האתחול
לנהל מרחוק שרת בלי מסךEMS: /ems או /bootemsבמערכת ההפעלה או במנהל האתחול
לקבל רשימה של מנהלי ההתקן שנטענו, בלי ציוד נוסףbootlogברשומה של מערכת ההפעלה

למנהל ההתקן שמפיל את המערכת מתאים ניפוי ליבה. במחשב הבעייתי מדליקים debug ברשומה שלו ומגדירים את החיבור, ואז מחשב שני עם WinDbg, שמחובר בכבל טורי, ברשת או ב-USB, רואה את הליבה כבר מרגע הטעינה:

Text
rem two equivalent ways to turn kernel debugging on for one OS entry
bcdedit /debug {0668fd76-a6be-4642-96a1-40bac1e8a15b} on
bcdedit /set {0668fd76-a6be-4642-96a1-40bac1e8a15b} debug on
rem how the second computer connects
bcdedit /dbgsettings serial debugport:2 baudrate:57600

שתי הפקודות שמדליקות שקולות: האחת היא פקודת /debug הייעודית, והשנייה משיגה אותו דבר דרך /set והאלמנט debug. במקום ה-GUID אפשר כמובן לכתוב {current}, ו-off במקום on מכבה את הניפוי. /dbgsettings לא מדליקה דבר, היא רק קובעת את דרך החיבור.

אילו הנפילה הייתה מוקדמת יותר, בזמן שמנהל האתחול או winload עוד עובדים, ניפוי הליבה לא היה עוזר. בשביל השלב הזה יש /bootdebug, שפותחת לניפוי את רכיבי האתחול ולא את הליבה.

תרחיש אחר: שרת בחדר מחשבים, בלי מסך, שהרשת שלו לא עולה. EMS (Emergency Management Services) פותח אליו ערוץ ניהול דרך חיבור טורי, ושלוש פקודות מגדירות אותו:

פקודהעל מה היא פועלת
bcdedit /emssettings EMSPORT:2 EMSBAUDRATE:57600רק על הגדרות החיבור: פורט ומהירות. אין בה מזהה רשומה ואין on
/bootems על הרשומה {bootmgr}, עם הערך onעל מנהל האתחול, ולא על מערכת ההפעלה
/ems על הרשומה {current}, עם הערך onעל מערכת ההפעלה של הרשומה הנוכחית, בפקודה ייעודית בלי /set

ואם אין מחשב שני בכלל? מספיק bcdedit /set {current} bootlog yes. בהפעלה הבאה Windows כותבת לקובץ ntbtlog.txt שבתיקייה %SystemRoot% את רשימת מנהלי ההתקן שנטענו, וההגדרה הזו עומדת לגמרי בפני עצמה, בלי קשר לניפוי.

טעויות נפוצות
  • 'הפעלתי /debug, ועכשיו אחפש בתיקיית Windows קובץ עם השגיאות.' /debug לא כותבת שום קובץ. היא פותחת את הליבה לחיבור של מנפה שגיאות חיצוני, והיומן ntbtlog.txt הוא של bootlog.
  • '/debug היא דרך לשמור את ה-BCD כקובץ XML.' גיבוי הוא /export, והקובץ שלו בינארי.
  • 'מאז שהפעלתי /debug המחשב לא נרדם, כנראה היא חוסמת את מצב השינה.' ל-/debug אין שום קשר לניהול צריכת חשמל.
  • כדי לנפות את הליבה מגדירים kerneldebug ברשומת {bootmgr}. {bootmgr} הוא מנהל האתחול ולא הליבה. מדליקים debug ברשומה של מערכת ההפעלה.
  • 'הפעלתי /bootems על {bootmgr}, אז יש עכשיו EMS גם ל-Windows שעולה.' היא חלה על מנהל האתחול בלבד. למערכת ההפעלה משתמשים ב-/ems.
  • אפשר לתת ל-/emssettings מזהה רשומה ו-on. /emssettings מקבלת רק פורט ומהירות.
  • /bootdebug היא חלק מ-EMS. היא מפעילה ניפוי של שלב האתחול, ואין לה קשר לניהול מרחוק.
בדקו את עצמכם
מנהל רשת רוצה רשימה של מנהלי ההתקן שנטענו בהפעלה האחרונה, ואין לו מחשב שני לחבר. מה הוא מפעיל, ואיפה ימצא את התוצאה?

את bootlog ברשומה של המערכת. הרשימה תיכתב ל-ntbtlog.txt בתיקייה %SystemRoot%.

רוצים EMS גם בשלב של מנהל האתחול וגם במערכת עצמה. אילו שתי פקודות מריצים?

למנהל האתחול: /bootems על {bootmgr} עם on. למערכת ההפעלה: /ems על {current} עם on.

חזרה לתוכן העניינים

תקלות אתחול: איפה מתקנים ובמה

למה צריך סביבה נפרדת: WinRE

המחשב של נועה מציג שגיאת אתחול. הדבר הראשון שהיא מנסה הוא לעלות במצב בטוח, וזה נעצר באותה נקודה בדיוק.

זה צפוי. מצב בטוח הוא עדיין אותה Windows, שעוברת דרך אותו מנהל אתחול ואותו BCD; כשהקלקול נמצא ב-MBR, במגזר האתחול או ב-BCD, השרשרת נקטעת לפני השלב שבו מצב בטוח משנה משהו. מאותה סיבה גם אין מערכת רגילה שאפשר להיכנס אליה ולתקן ממנה.

נועה צריכה מערכת אחרת לגמרי שתעלה במקום: סביבת השחזור Windows RE (Windows Recovery Environment), או דיסק און קי או תקליטור של התקנת Windows, שבהם בוחרים Repair your computer. לעיתים קרובות WinRE מופיעה לבד, אחרי כמה כישלונות אתחול רצופים.

ב-WinRE מחכים לה שני דברים: אשף תיקון אוטומטי בשם Startup Repair, וגם שורת פקודה (Command Prompt) שבה זמינים הכלים האלה:

כלימה הוא עושה כאן
bcdeditעורך את ה-BCD
bootrecמתקן את ה-MBR, את מגזר האתחול ואת ה-BCD
bcdbootמעתיק קובצי אתחול ובונה BCD חדש
chkdskבודק ומתקן את מערכת הקבצים, ורק אותה. ברשומות האתחול הוא לא נוגע

בדרך לשם נועה תיכנס כנראה להגדרות הקושחה, כדי שהמחשב יעלה מהדיסק און קי. זה כל מה ששינוי של Boot Order עושה, בוחר התקן; ה-MBR וה-BCD נשארים בדיוק כמו שהיו.

הפתעה נוספת שמחכה ב-WinRE היא האותיות. הכונן שבו Windows מותקנת יכול להופיע שם כ-D:, ולכן לפני כל תיקון כדאי להריץ dir על כמה אותיות ולמצוא את תיקיית Windows.
טעויות נפוצות
  • 'אעלה למצב בטוח עם תמיכה ברשת, ומשם אתקן את ה-BCD.' גם מצב בטוח צריך BCD תקין כדי לעלות בכלל.
  • 'אשנה ב-BIOS או ב-UEFI את סדר האתחול, וה-MBR יסתדר.' סדר האתחול רק בוחר התקן. הוא לא כותב כלום לא לסקטור הראשון ולא למאגר האתחול.
  • 'אדליק את המחשב כרגיל ואתקן את הקבצים ביד.' המערכת לא מגיעה לשלב שבו אפשר לעבוד בה.
בדקו את עצמכם
אחרי שינוי במחיצות המחשב נעצר עוד לפני ש-Windows עולה, עם הודעה על ה-BCD. מאיפה תריצו את כלי התיקון?

מ-WinRE, או מדיסק התקנה של Windows דרך Repair your computer. לא ממצב בטוח ולא מאתחול רגיל.

פתחתם Command Prompt ב-WinRE, והפקודה dir C:\Windows לא מוצאת כלום. מה הצעד הבא?

לבדוק עם dir אותיות אחרות, למשל D:, כי בסביבת השחזור לכונן של Windows יכולה להיות אות אחרת.

חזרה לתוכן העניינים

bootrec ו-bcdboot

bootrec הוא הכלי שמתקן את שרשרת האתחול עצמה, ומריצים אותו מתוך WinRE. כל מתג שלו מטפל בחוליה אחרת:

פקודההחוליה שהיא מטפלת בה
bootrec /fixmbrקוד ה-MBR בסקטור הראשון של הדיסק: נכתב קוד תקין, וטבלת המחיצות לא משתנה
bootrec /fixbootמגזר האתחול של מחיצת המערכת, שנכתב מחדש
bootrec /scanosחיפוש בדיסקים של התקנות Windows שאין להן רשומה ב-BCD, והצגה שלהן
bootrec /rebuildbcdחיפוש של התקנות Windows בכל הדיסקים והצעה להוסיף כל אחת ל-BCD, וכך רשומות האתחול נבנות מחדש

bcdboot פועל אחרת. כדי להבין מאיפה הוא לוקח את החומר, נסתכל בתיקייה Boot שבתוך תיקיית Windows של מחשב Windows 10:

Text
dir /b %SystemRoot%\Boot
פלט
BootDebuggerFiles.ini
DVD
DVD_EX
EFI
EFI_EX
Fonts
Fonts_EX
Misc
PCAT
Resources

זה המלאי ש-bcdboot עובד ממנו: PCAT לאתחול במחשבי BIOS, EFI לאתחול במחשבי UEFI. כשמריצים אותו עם נתיב של תיקיית Windows, הוא שולף מ-%SystemRoot%\Boot של אותה התקנה את bootmgr או את bootmgfw.efi ואת הקבצים שנלווים אליהם, ומניח אותם במחיצת המערכת. בסוף הוא בונה שם BCD חדש, ובו רשומה פשוטה שמצביעה על אותה Windows.

הנה סשן שחזור אחד. מחיצת ה-ESP נמחקה בטעות ונוצרה מחדש ריקה בתור T:, ו-Windows נראית ב-WinRE בכונן D:

Text
rem the simplest form: only the source Windows folder
bcdboot D:\Windows
rem name the target system partition and the firmware type
bcdboot D:\Windows /s T: /f UEFI
rem the same, with an English boot menu
bcdboot D:\Windows /s T: /f UEFI /l en-us

בשורות האלה רואים את שלושת המתגים החשובים: /s מציין לאיזו מחיצה הקבצים הולכים, /f אומר לאיזה סוג קושחה להכין אותם, ו-/l קובע באיזו שפה יופיע התפריט.

אותה פקודה משמשת גם בלי שום תקלה: מי שפורס תמונת Windows על דיסק חדש מריץ bcdboot כדי להכין לה מחיצת מערכת שאפשר לאתחל ממנה.

מה bcdboot משאיר בשקט? הוא לא מפרמט, לא מנקה קבצים ישנים, לא מוסיף מנהלי התקן ולא נוגע ברישיון. כל העבודה שלו היא קובצי האתחול וה-BCD.

ואם מישהו מציע פשוט להיפטר מהמאגר הפגום ולחכות? אחרי מחיקה כזו מנהל האתחול לא מוצא מאגר בכלל, ואף רכיב לא בונה אותו מחדש בהפעלה הבאה. המחשב רק עובר מתקלה אחת לתקלה אחרת.

טעויות נפוצות
  • 'Windows שומרת עותק נסתר של הגדרות האתחול, אז אחרי שאסיר את המאגר הפגום הוא ישוחזר לבד.' אין מנגנון כזה. בלי BCD אין אתחול, ובונים אותו מחדש עם bootrec או bcdboot.
  • 'אתקן את ה-BCD דרך boot.ini, או דרך msconfig.' boot.ini לא משתתף באתחול של Windows מודרנית, ו-msconfig דורש מערכת שעולה.
  • 'chkdsk עם /f מתקן כל דבר בדיסק, כולל את ה-BCD.' chkdsk מתקן שגיאות במערכת הקבצים. רשומות אתחול אינן בתחום שלו.
  • 'sfc מתקן קבצי מערכת, ולכן גם את רשומות האתחול.' sfc בודק את קבצי המערכת המוגנים של Windows. רשומות ב-BCD אינן חלק מהבדיקה שלו.
  • 'bcdboot מכין את הדיסק מאפס: מפרמט, מתקין מנהלי התקן ומפעיל את Windows.' הוא רק מעתיק קובצי אתחול ויוצר BCD.
בדקו את עצמכם
Windows מותקנת ותקינה ב-C:\Windows, אבל השורה שלה נעלמה מהתפריט. איזו פקודת bootrec תאתר אותה ותציע להחזיר אותה ל-BCD?

bootrec /rebuildbcd. מי שרוצה רק לראות מה נמצא, בלי להוסיף, מריץ bootrec /scanos.

מחיצת ה-ESP נמחקה ונוצרה מחדש ריקה, בתור S:. איזו פקודה תכניס אליה קובצי אתחול ו-BCD?

bcdboot C:\Windows /s S: /f UEFI, עם האות של תיקיית Windows כפי שהיא מופיעה באותה סביבה.

חזרה לתוכן העניינים

לקרוא הודעת שגיאה של אתחול

סדרו את השרשרת לפי הזמן: קושחה, MBR ומגזר אתחול, bootmgr שקורא את ה-BCD, winload שטוען את ה-Registry ואת הליבה, ורק בסוף כניסה של משתמש ופרופיל. כל הודעת שגיאה נולדת באחת החוליות, והשם שמופיע בה, של רכיב או של קובץ, מגלה באיזו. ושום דבר שקורה אחרי אותה חוליה לא יכול היה לגרום להודעה.

ההודעהמי נכשל ובמהדרך התיקון
NTLDR is missingהטוען של XP, NTLDR, לא נמצאRecovery Console של XP
BOOTMGR is missingהקובץ bootmgr, מנהל האתחול של Vista והלאה במחשב BIOS, חסרמתוך WinRE או דיסק ההתקנה: Startup Repair, bootrec או bcdboot
File: \Boot\BCD עם Status: 0xc000000fמנהל האתחול כבר רץ, אבל לא מוצא את מאגר ה-BCD או לא מצליח לקרוא אותומתוך WinRE: bootrec /rebuildbcd או bcdboot

מכאן ש-BOOTMGR is missing מגיעה מהשלב שבו מחפשים את bootmgr עצמו. ה-Registry עוד לא נקרא באותו רגע, הוא שייך לשלב של winload, ו-boot.ini ו-NTLDR הם בכלל חלק משרשרת אחרת, של XP.

בהודעת 0xc000000f החוליה ידועה מראש, כי היא מציינת את \Boot\BCD בשמו. אילו הבעיה הייתה בהמשך, ההודעה הייתה מציינת קובץ אחר: את ה-hive בשם SYSTEM, למשל, או קובץ של הליבה.

ופרופיל של משתמש נמצא בקצה השני של השרשרת, אחרי שהמערכת כבר עלתה ומישהו נכנס אליה. הוא לא יכול לגרום לאף הודעת אתחול.

תרחיש 14: מסך שחור אחרי כיבוי פתאומי

מחשב נייד כבה כשהסוללה נגמרה באמצע עבודה, ובהפעלה הבאה מופיע מסך עם File: \Boot\BCD ו-Status: 0xc000000f.

האבחנה: ההודעה הגיעה ממנהל האתחול, כלומר הוא נטען ורץ. מה שנכשל הוא המאגר שהוא ניסה לקרוא.

התיקון: מאתחלים מדיסק און קי של התקנת Windows, בוחרים Repair your computer ופותחים Command Prompt:

Text
bootrec /scanos
bootrec /rebuildbcd

/scanos מראה שנמצאה התקנה ב-C:\Windows, ו-/rebuildbcd שואל אם להוסיף אותה לרשימת האתחול. עונים בחיוב ומפעילים מחדש. ואם גם אחרי זה המחשב לא עולה, bcdboot עם הנתיב של תיקיית Windows ייצור מאפס את קובצי האתחול ואת ה-BCD.

שני כיווני חקירה מיותרים כאן: להריץ sfc, שבודק קבצי מערכת שבמקרה הזה תקינים, או לבנות פרופיל משתמש חדש, כשהמחשב בכלל לא הגיע עד מסך הכניסה.

טעויות נפוצות
  • 'כתוב שחסר BOOTMGR, אז בטח boot.ini נמחק, או ש-NTLDR נעלם.' boot.ini ו-NTLDR שייכים ל-XP. ההודעה מדברת על bootmgr.
  • 'הודעה על bootmgr חסר אומרת שה-Registry לא נקרא כמו שצריך.' ה-Registry נקרא רק בשלב של winload, אחרי bootmgr, ולכן הוא לא יכול לגרום להודעה הזו.
  • 'הופיע 0xc000000f, אז אחד מקובצי המערכת נפגם: SYSTEM, ntoskrnl.exe או הפרופיל.' ההודעה עצמה נוקבת ב-\Boot\BCD. תקלה בקבצים האחרים הייתה מציגה את השם שלהם, ופרופיל נטען רק אחרי הכניסה.
בדקו את עצמכם
במחשב BIOS עם Windows 8.1 מופיעה ההודעה BOOTMGR is missing. האם כדאי לחפש בעיה ב-boot.ini?

לא. Windows 8.1 לא משתמשת ב-boot.ini בכלל. חסר מנהל האתחול bootmgr, ומתקנים מ-WinRE או מדיסק ההתקנה.

במחשב XP מופיעה ההודעה NTLDR is missing. האם bootrec הוא הכלי הנכון?

לא. זו תקלה של XP, ומטפלים בה מ-Recovery Console של XP.

חזרה לתוכן העניינים

%SystemRoot%: תיקיית Windows בלי לנחש איפה היא

מה יש בתוך המשתנה, ומי השכנים שלו

נפתח בהרצה: חמש פקודות echo בחלון cmd של מחשב Windows 10.

Text
echo %SystemRoot%
echo %systemroot%
echo %windir%
echo %SystemDrive%
echo %SystemRoot%\System32\drivers
פלט
C:\Windows
C:\Windows
C:\Windows
C:
C:\Windows\System32\drivers

השורה הראשונה מראה מה cmd עושה עם שם שעטוף בשני סימני אחוז: הוא מציב במקומו את הערך של משתנה הסביבה (Environment variable) בשם הזה, כלומר טקסט ששמור תחת השם וזמין לכל תוכנית וסקריפט. הערך כאן הוא נתיב מלא של תיקיית ההתקנה של Windows, אות כונן ותיקייה יחד.

השורה השנייה, באותיות קטנות, הדפיסה בדיוק אותו דבר, כי ב-Windows שמות של משתני סביבה לא רגישים לגודל האותיות. השלישית מראה ש-%windir% הוא תאום של %SystemRoot%, והרביעית ש-%SystemDrive% עוצר באות הכונן.

החמישית מדגימה את השימוש העיקרי: מחברים למשתנה המשך של נתיב, ומקבלים נתיב מלא לתת-תיקייה.

C:\Windows הוא רק הערך במחשב הזה. בהתקנות של NT ושל 2000 שם התיקייה המקובל היה WINNT, כלומר C:\WINNT, ובהתקנה שנעשתה על כונן או תיקייה אחרים יופיע המקום האמיתי, למשל D:\WINDOWS.

משתנהערך לדוגמהמה הוא מייצג
%SystemRoot%C:\Windowsתיקיית ההתקנה של Windows
%windir%C:\Windowsאותו ערך בדיוק, ואפשר להשתמש באיזה מהשניים שרוצים
%SystemDrive%C:הכונן שעליו Windows נמצאת, בלי שם התיקייה
%APPDATA%C:\Users\noa\AppData\Roamingנתוני היישומים של המשתמש המחובר
%TEMP%C:\Users\noa\AppData\Local\Tempהקבצים הזמניים של המשתמש
%ALLUSERSPROFILE%C:\ProgramDataנתונים שכל המשתמשים חולקים, ולא תיקיית המערכת

בטבלה יש שני סוגים של משתנים. %APPDATA% ו-%TEMP% מצביעים לתוך הפרופיל של מי שמחובר, ולכן לכל משתמש ערך משלו, ואילו %SystemRoot% שייך למחשב, ואותו ערך מופיע אצל כולם. וכמו שראיתם בהרצה, חלון cmd רגיל קרא אותו בלי בעיה, כך שאין בו שום דבר ששמור לליבה.

שימו לב גם לכיוון: המשתנה מדווח איפה Windows כבר הותקנה. הוא לא משמש לבחירת כונן בהתקנה חדשה, לא נושא הרשאות, ואין לו קשר לכתובות בזיכרון.

טעויות נפוצות
  • %SystemRoot% שווה ל-C:\Windows\System32. System32 היא תת-תיקייה. המשתנה עצמו נעצר ב-C:\Windows.
  • המשתנה מצביע על C:\Users או על C:\Program Files. אלה תיקיות של משתמשים ושל תוכנות, ולא תיקיית Windows.
  • %SystemDrive% הוא שם נוסף ל-%SystemRoot%. %SystemDrive% מחזיק רק אות כונן. המשתנה שזהה ל-%SystemRoot% הוא %windir%.
  • %APPDATA% או %TEMP% נותנים את אותה תשובה. אלה תיקיות אישיות, בתוך הפרופיל של המשתמש.
  • 'כדי שההתקנה הבאה תיכנס ל-D:, אשנה מראש את %SystemRoot%', או 'בעזרת המשתנה אתן לכל משתמש הרשאות אחרות לתיקייה'. המשתנה רק מדווח איפה Windows כבר נמצאת. הוא לא משפיע על התקנות עתידיות, ואין לו תפקיד בהרשאות.
  • רק תהליכי ליבה רשאים לקרוא אותו. כל תוכנית, סקריפט או חלון cmd קוראים אותו.
  • %SystemRoot% הוא הכתובת הפיזית של הליבה בזיכרון. זה נתיב של תיקייה בדיסק, טקסט ולא כתובת.
בדקו את עצמכם
בשרת Windows NT 4.0 שהותקן עם ברירות המחדל על כונן C, מה תדפיס הפקודה echo %SystemRoot%?

C:\WINNT.

סקריפט צריך רק את האות של הכונן שעליו Windows מותקנת. איזה משתנה הוא יקרא?

%SystemDrive%.

חזרה לתוכן העניינים

מה יש בתוך תיקיית Windows

חלק גדול מהנתיבים החשובים ב-Windows נכתבים כ-%SystemRoot% ועוד המשך. אלה התיקיות שכדאי להכיר:

תיקייהתוכן
%SystemRoot%\System32התוכניות והספריות המרכזיות של המערכת, וכלים כמו cmd.exe. ב-Windows של 64 סיביות אלה גרסאות 64 הסיביות
%SystemRoot%\SysWOW64קיימת רק ב-Windows של 64 סיביות: גרסאות 32 הסיביות של ספריות המערכת, בשביל תוכנות של 32 סיביות
%SystemRoot%\System32\configקובצי ה-Registry (ה-hives): SYSTEM, SOFTWARE, SAM, SECURITY
%SystemRoot%\System32\driversמנהלי ההתקן, קבצים עם הסיומת .sys כמו ntfs.sys ו-disk.sys
%SystemRoot%\System32\drivers\etcקובצי הגדרות רשת, ביניהם hosts
%SystemRoot%\System32\winevt\Logsיומני האירועים, למשל System.evtx ו-Security.evtx
%SystemRoot%\Bootהמקור של קובצי האתחול ש-bcdboot מעתיק למחיצת המערכת

תיקיית etc, למשל, נראית כך במחשב Windows 10:

Text
dir /b %SystemRoot%\System32\drivers\etc
פלט
hosts
hosts.ics
lmhosts.sam
networks
protocol
services

הרשימה מסבירה גם איפה לא לחפש. מסמכים ותמונות של משתמשים, כמו Documents ו-Pictures, שייכים לפרופילים תחת C:\Users, למשל C:\Users\noa. תוכנות שמתקינים הולכות ל-Program Files, ותוכנות 32 סיביות במחשב 64 סיביות ל-Program Files (x86); והגדרות האתחול בכלל לא בתיקיית Windows, הן ב-BCD.

עכשיו ל-System32 ול-SysWOW64. הקובץ wow.cmd מדפיס את סוג התהליך שמריץ אותו, ואת הגודל של notepad.exe בשתי התיקיות. כך הוא נראה, וזה הפלט שלו בחלון cmd רגיל:

Text
@echo off
rem wow.cmd: process type, then the size of notepad.exe in both folders
echo %PROCESSOR_ARCHITECTURE%
for %%f in (%SystemRoot%\System32\notepad.exe) do echo System32 copy: %%~zf bytes
for %%f in (%SystemRoot%\SysWOW64\notepad.exe) do echo SysWOW64 copy: %%~zf bytes
פלט
AMD64
System32 copy: 200704 bytes
SysWOW64 copy: 165888 bytes

התהליך הוא של 64 סיביות (AMD64), והוא רואה שני קבצים שונים. העותק הגדול, ב-System32, הוא הגרסה של 64 סיביות, והעותק שב-SysWOW64 הוא הגרסה של 32 סיביות: השמות אומרים בדיוק את ההפך ממה שנדמה.

עכשיו מריצים את אותו קובץ דרך cmd של 32 סיביות, שנמצא בעצמו ב-SysWOW64:

Text
%SystemRoot%\SysWOW64\cmd.exe /c wow.cmd
פלט
x86
System32 copy: 165888 bytes
SysWOW64 copy: 165888 bytes

התהליך הזה הוא של 32 סיביות (x86), וכשביקש את הקובץ מ-System32 הוא קיבל את העותק של 165888 בתים, כלומר את זה שב-SysWOW64. Windows מסיטה תהליכים של 32 סיביות שפונים ל-System32 אל SysWOW64, בלי שהם יודעים על כך, וכך כל תוכנה מקבלת ספריות שמתאימות לה.

ומאיפה השם? WOW64 הוא קיצור של Windows 32-bit on Windows 64-bit, השכבה שמריצה תוכנות 32 סיביות על מערכת 64 סיביות, והמספר בשם מתאר אותה ולא את הקבצים. התיקייה משרתת את השכבה הזו בלבד: היא לא גיבוי של System32, ולא יעד להתקנת תוכנות.

התיקייה config חשובה עוד לפני שמישהו נכנס למערכת: מתוכה winload קורא את ה-hive ששמו SYSTEM, ולפיו נקבע אילו שירותים ומנהלי התקן יופעלו. לצידו שמור SAM, מאגר החשבונות המקומיים.

טעויות נפוצות
  • 'ב-SysWOW64 יש 64 בשם, אז שם יושבים קובצי 64 הסיביות.' הפוך: שם יושבים קובצי 32 הסיביות, כמו שהראתה ההרצה. ה-64 שייך לשכבת WOW64.
  • 'SysWOW64 היא גיבוי של System32', או 'זו עוד תיקייה לתוכנות, כמו Program Files (x86)'. היא מחזיקה ספריות מערכת של 32 סיביות, ותוכנות של משתמשים לא מותקנות בה.
  • ב-System32\config נמצאים disk.sys וחבריו. מנהלי ההתקן ב-System32\drivers. ב-config נמצאים קובצי ה-Registry.
  • ב-System32\config שמורים Documents ו-Pictures. הקבצים האישיים נמצאים בפרופיל, תחת C:\Users.
  • יומני האירועים יושבים ב-System32\config. הם ב-System32\winevt\Logs.
  • הגדרות האתחול שמורות ב-System32\config. הן במאגר ה-BCD, מחוץ לתיקיית Windows.
בדקו את עצמכם
תוכנה ישנה של 32 סיביות ב-Windows 11 של 64 סיביות מבקשת ספריית מערכת מ-System32. מאיזו תיקייה היא תקבל אותה בפועל?

מ-%SystemRoot%\SysWOW64, כי Windows מסיטה אליה את הבקשה.

איפה תחפשו את הקובץ שמחזיק את חשבונות המשתמשים המקומיים?

ב-%SystemRoot%\System32\config, בקובץ SAM.

חזרה לתוכן העניינים

למה כותבים את המשתנה ולא נתיב קבוע

דמיינו סקריפט התקנה שמעתיק קובץ אל C:\Windows\System32. ברוב המחשבים בארגון הוא עובד, אבל במחשב אחד Windows הותקנה ב-D:\WINDOWS, ובשרת ישן עם Windows 2000 היא ב-C:\WINNT. בשניהם הנתיב מוביל לתיקייה שלא קיימת, והסקריפט נכשל.

החלפת הנתיב ב-%SystemRoot%\System32 פותרת את כל המחשבים בבת אחת, כי בכל אחד מהם המשתנה מחזיק את המקום האמיתי. אותו עיקרון מאפשר לכלי שדרוג או לקובץ הגדרות אחד לעבוד בכל מבנה של התקנה, בלי שמישהו יתקן נתיבים ביד.

וזה הדבר היחיד שהמשתנה נותן. אין בו הרשאות מנהל, נקודות שחזור או גישה ל-boot.ini, ו-PowerShell לא מתקשה עם C:\Windows, כך שגם זה לא הנימוק.

Windows עצמה משתמשת באותו טריק ב-Registry, דרך ערכים מסוג REG_EXPAND_SZ: מחרוזות שבהן מותר לשלב משתני סביבה, שמוחלפים בערכם רק כשמשתמשים בהם. זו השורה ששומרת את הנתיב של שירות ההדפסה:

Text
reg query HKEY_LOCAL_MACHINE\SYSTEM\CurrentControlSet\Services\Spooler /v ImagePath
פלט

HKEY_LOCAL_MACHINE\SYSTEM\CurrentControlSet\Services\Spooler
    ImagePath    REG_EXPAND_SZ    %SystemRoot%\System32\spoolsv.exe

בשביל ההשוואה, ערך מסוג REG_SZ שומר את הטקסט כמו שהוא, ומשתנה שכתוב בתוכו נשאר מילולי ולא מוחלף. את הערך SystemRoot שבמפתח CurrentVersion, למשל, Windows שומרת כנתיב מלא:

Text
reg query "HKLM\SOFTWARE\Microsoft\Windows NT\CurrentVersion" /v SystemRoot
פלט

HKEY_LOCAL_MACHINE\SOFTWARE\Microsoft\Windows NT\CurrentVersion
    SystemRoot    REG_SZ    C:\Windows

תוכנית שקוראת ערך REG_EXPAND_SZ מבצעת את ההחלפה בעצמה. בפייתון זה נראה כך:

Python
import winreg

key = winreg.OpenKey(winreg.HKEY_LOCAL_MACHINE, r"SYSTEM\CurrentControlSet\Services\Spooler")
raw, kind = winreg.QueryValueEx(key, "ImagePath")      # read the stored text as is
print("type:", "REG_EXPAND_SZ" if kind == winreg.REG_EXPAND_SZ else kind)
print("stored:  ", raw)
print("expanded:", winreg.ExpandEnvironmentStrings(raw))  # the variable is replaced on this machine
פלט
type: REG_EXPAND_SZ
stored:   %SystemRoot%\System32\spoolsv.exe
expanded: C:\Windows\System32\spoolsv.exe

הפלט מראה למה הטריק עובד: הטקסט השמור זהה בכל מחשב, וההחלפה קורית רק במחשב שקורא אותו. במחשב שבו Windows נמצאת ב-D:\WINDOWS, אותה שורה הייתה הופכת ל-D:\WINDOWS\System32\spoolsv.exe.

תרחיש 15: Windows על כונן F

Windows הותקנה בכונן F:, בתיקייה WINDOWS. לכן %SystemRoot% שווה ל-F:\WINDOWS, ו-%SystemDrive% שווה ל-F:.

ערך REG_EXPAND_SZ שבו כתוב %SystemRoot%\Fonts מתורגם ל-F:\WINDOWS\Fonts. שלוש תשובות שגויות שכדאי לזהות:

  • F:\Fonts: כאן התייחסו למשתנה כאילו הוא רק כונן, ושם התיקייה WINDOWS נשמט.
  • C:\WINDOWS\Fonts: כאן הניחו שהכונן הוא תמיד C, ובדיוק את ההנחה הזו המשתנה נועד לבטל.
  • C:\WINNT\Fonts: WINNT היא התיקייה של NT ושל 2000, ולא של ההתקנה הזו.
טעויות נפוצות
  • 'בסקריפטים של PowerShell חייבים משתנה, אחרת נתיב כמו C:\Windows לא יעבוד.' PowerShell מקבל את הנתיב הזה כרגיל. הנימוק למשתנה הוא המחשבים שבהם Windows לא נמצאת שם.
  • 'ממילא בכל מחשב זה C:\Windows, המשתנה רק חוסך הקלדה.' בדיוק להפך: הערך משתנה ממחשב למחשב, ולכן צריך משתנה.
  • סקריפט שמשתמש במשתנה רץ אוטומטית עם הרשאות מנהל. משתנה הוא טקסט. ההרשאות נקבעות לפי מי שמריץ את הסקריפט.
  • דרך %systemroot% אפשר לערוך את boot.ini, ליצור נקודת שחזור או לחלק הרשאות. הוא מחזיק נתיב, ותו לא.
בדקו את עצמכם
Windows מותקנת ב-G:\Sys. לאיזה נתיב יתורגם %SystemRoot%\Boot?

G:\Sys\Boot.

ב-Registry נשמר ערך מסוג REG_SZ עם הטקסט %SystemRoot%\System32\app.dll. מה תקבל תוכנית שקוראת אותו?

את הטקסט כפי שהוא, כולל %SystemRoot%, כי ב-REG_SZ המשתנה לא מוחלף. כדי שיוחלף, הערך צריך להיות מסוג REG_EXPAND_SZ.

חזרה לתוכן העניינים

%SystemRoot% בחלון cmd, והפקודה set

בחלון cmd ההחלפה של המשתנה קורית לפני שהפקודה רצה, כך ש-cd מקבל נתיב מוכן. מוסיפים תת-תיקייה עם לוכסן הפוך (backslash), והמתג /d מאפשר ל-cd להחליף כונן אם צריך:

Text
cd /d C:\Users
cd /d %systemroot%\system32
cd
פלט
C:\Windows\System32

ה-cd האחרון מראה שהגענו ל-System32 עצמה: לא רמה אחת למעלה, לתיקיית Windows, ולא רמה אחת למטה, ל-System32\drivers.

ועכשיו שתי גרסאות שגויות של אותה פקודה:

Text
cd /d %systemroot%\Windows\system32
cd /d %systemroot% system32
פלט
The system cannot find the path specified.
The system cannot find the path specified.
  • בשורה הראשונה Windows מופיעה פעמיים. המשתנה כבר מכיל אותה, והנתיב שמתקבל הוא C:\Windows\Windows\system32, שאינו קיים.
  • בשורה השנייה יש רווח במקום לוכסן הפוך, ולכן system32 לא מצטרף לנתיב כתת-תיקייה, ו-cd מחפש תיקייה שאין לה קיום.

עכשיו נשנה משתנה. בהרצה הבאה החלון מגדיר את SystemDrive כ-Z: בעזרת set, ומיד מפעיל ממנו תוכנית פייתון שמדפיסה את אותו משתנה:

Text
set SystemDrive=Z:
echo %SystemDrive%
python -c "import os; print(os.environ['SYSTEMDRIVE'])"
פלט
Z:
Z:

גם echo וגם פייתון הדפיסו Z:, אף שבמחשב עצמו לא השתנה דבר. זו הדרך שבה Windows מנהלת משתני סביבה: לכל תהליך יש סביבה משלו, ותהליך חדש מקבל העתק של הסביבה של מי שהפעיל אותו. set שינתה את הסביבה של החלון, ופייתון נולד ממנו אחרי השינוי.

חלון cmd נפרד, שלא נפתח מהחלון שלנו, הדפיס באותו רגע C: עבור echo %SystemDrive%: הוא קיבל את הסביבה מ-Windows ולא מאיתנו, וכך גם כל תהליך שכבר רץ. השינוי לא נרשם ב-Registry, הוא נעלם יחד עם החלון, ושום תיקייה לא זזה בעקבותיו.

תרחיש 16: SystemRoot שמצביע על תיקייה שאינה קיימת

בחלון cmd מגדירים ל-SystemRoot תיקייה שאינה קיימת בכונן C:, ומנסים להיכנס דרכה ל-System32:

Text
cd /d C:\
set SystemRoot=C:\Spare-OS
echo %SystemRoot%
cd /d %SystemRoot%\System32
cd
פלט
C:\Spare-OS
The system cannot find the path specified.
C:\

הפלט מספר את הסיפור בשלוש שורות. echo מוכיח שהחלון כבר עובד עם הערך החדש; cd מרכיב ממנו את C:\Spare-OS\System32, נתקל בתיקייה שלא קיימת ומדווח על כך; וה-cd שבסוף מראה שלא זזנו מ-C:\.

כלומר cd לא בונה תיקיות חסרות, וגם לא מתעלם מהמשתנה ונופל חזרה ל-C:\Windows\System32. כשגם הכונן עצמו לא קיים, ההודעה שונה אבל התוצאה זהה:

Text
set SystemRoot=Q:\Spare-OS
cd /d %SystemRoot%\System32
cd
פלט
The system cannot find the drive specified.
C:\

ומה ראו שאר התהליכים? כלום. חלונות cmd אחרים, אלה שכבר פתוחים ואלה שייפתחו בהמשך מתפריט התחל, עדיין מקבלים C:\Windows, ו-Windows ממשיכה לטעון קבצים מהתיקייה שבה היא באמת יושבת, בלי שאף תהליך ייפגע.

טעויות נפוצות
  • 'אחרי set כל המחשב עובר לערך החדש, ו-Windows תתחיל לטעון קבצים מהתיקייה שהגדרתי.' השינוי חל על החלון הנוכחי ועל תוכניות שהוא מפעיל מכאן והלאה, ותו לא.
  • 'set שומרת את הערך ב-Registry לתמיד.' השינוי חי רק בסביבה של התהליך, ונעלם עם סגירת החלון.
  • 'כל חלון cmd שאפתח מעכשיו יקבל את הערך החדש.' חלון חדש שנפתח מתפריט התחל מקבל את הערך המקורי.
  • 'אם התיקייה חסרה, cd תיצור אותה.' cd רק עובר בין תיקיות קיימות. ליצירה יש פקודה אחרת, md.
  • 'כשמצרפים system32 אחרי המשתנה עם לוכסן הפוך, cd מגיע ל-drivers, או לתיקיית Windows עצמה.' הוא מגיע בדיוק ל-System32, כמו שהראתה ההרצה.
בדקו את עצמכם
בחלון cmd הרצתם set SystemDrive=Y:, ומיד אחר כך הפעלתם מאותו חלון סקריפט פייתון. איזה ערך של SystemDrive רואה הסקריפט?

Y:, כי התהליך שלו נולד מהחלון וקיבל עותק של הסביבה שלו.

ומה יראה חלון cmd שתפתחו אחר כך מתפריט התחל?

את הערך המקורי, בדרך כלל C:.

חזרה לתוכן העניינים

סיכום

כל הפרק בקצרה, מהקושחה ועד תיקיית Windows.

שרשרת האתחול

  • Bootloader הוא הקוד שמביא את מערכת ההפעלה לזיכרון ומוסר לה את השליטה.
  • במחשב BIOS עם דיסק MBR: קוד ה-MBR מעביר למגזר האתחול של המחיצה הפעילה, משם עולה bootmgr, שקורא את ה-BCD בתיקייה \Boot ומפעיל את winload.exe.
  • במחשב UEFI עם דיסק GPT: רשומת אתחול ב-NVRAM מובילה ל-bootmgfw.efi שב-ESP (\EFI\Microsoft\Boot), וזה טוען את winload.efi לפי מה שכתוב ב-BCD. כשאין ב-NVRAM רשומה מתאימה, הקושחה מנסה את \EFI\Boot\bootx64.efi.
  • Secure Boot מתיר להריץ רק קוד אתחול חתום, והוא קיים רק ב-UEFI. Legacy Boot נשאר בשביל מערכות וכלים ישנים שאינם תומכים ב-UEFI.
  • Windows Boot Manager קורא את ה-BCD, מציג תפריט, ומפעיל את winload, או את winresume בחזרה מתרדמה. winload טוען את ntoskrnl.exe, את ה-HAL, את קובץ ה-Registry בשם SYSTEM ואת מנהלי ההתקן של האתחול, ואחר כך עולים smss.exe ו-wininit.exe.

השיטה הישנה: NTLDR ו-boot.ini

  • ב-NT, 2000, XP ו-Server 2003 הטוען הוא NTLDR, והוא קורא את boot.ini: קובץ טקסט מוסתר, עם תכונות מערכת וקריאה בלבד, בשורש של מחיצת המערכת הפעילה.
  • ל-boot.ini שני סעיפים: [boot loader], עם timeout (ב-XP ברירת המחדל היא 30) ו-default, ו-[operating systems], עם שורה לכל התקנה.
  • בנתיב ARC המספור של rdisk מתחיל ב-0, והמספור של partition ב-1.
  • מתגים כמו /fastdetect, /safeboot, /detecthal, /hal=, /maxmem, /sos ו-/bootlog נכתבים בשורת המערכת, ונשארים בתוקף עד שמסירים אותם.
  • boot.ini פגום ב-XP מתקנים ב-Recovery Console עם bootcfg /rebuild, או בעריכה של הקובץ ממערכת אחרת.

BCD ו-bcdedit

  • BCD החליף את boot.ini מ-Vista: מאגר בינארי במבנה hive, לא טקסט ולא מוצפן, שעורכים ב-bcdedit מחלון מנהל.
  • כל רשומה מזוהה ב-GUID קבוע, ויש כינויים כמו {bootmgr}, {current}, {default} ו-{ntldr}. דיסקים מזוהים לפי חתימת הדיסק ב-MBR, או לפי GUID ב-GPT.
  • אלמנטים: description לשם בתפריט, device ו-path לקובץ הטעינה, osdevice ו-systemroot לתיקיית Windows, inherit לירושת הגדרות, ו-default, displayorder ו-timeout ברשומת {bootmgr}.
  • RAMDISK OPTIONS מתאר את הדיסק המדומה בזיכרון, שממנו עולה WinPE.
  • פקודות: /enum, /set, /deletevalue, /create, /copy, /delete, /export ו-/import לגיבוי ושחזור של המאגר כולו, ו-/store לעבודה על קובץ BCD אחר.
  • בתפריט: /default קבוע, /timeout מקבל שניות, /displayorder קובע סדר, /bootsequence חל על הפעלה אחת, ו-displaybootmenu מציג תפריט גם כשיש רשומה אחת.
  • מצב בטוח: safeboot minimal (או network) ברשומה, שנשאר עד /deletevalue. אבחון: /debug או debug on לניפוי ליבה, /ems ל-EMS, ו-bootlog ליומן ב-ntbtlog.txt.

תקלות ותיקון

  • כש-MBR, מגזר האתחול או ה-BCD פגומים, מתקנים מ-WinRE או מדיסק ההתקנה: bootrec עם /fixmbr, /fixboot, /scanos ו-/rebuildbcd, ו-bcdboot לבנייה מחדש של קובצי האתחול וה-BCD.
  • BOOTMGR is missing: מנהל האתחול חסר. File: \Boot\BCD עם 0xc000000f: המאגר חסר או פגום.

%SystemRoot%

  • %SystemRoot% הוא תיקיית Windows, בדרך כלל C:\Windows (ב-NT וב-2000 C:\WINNT), וזהה ל-%windir%. %SystemDrive% הוא הכונן בלבד.
  • System32 מחזיקה קובצי 64 סיביות ו-SysWOW64 קובצי 32 סיביות, וב-System32\config נמצאים קובצי ה-Registry.
  • ערך REG_EXPAND_SZ מחליף את %SystemRoot% בערך האמיתי, ולכן אותו נתיב עובד בכל התקנה. set משנה משתנה רק בחלון ה-cmd הנוכחי ובתוכניות שהוא מפעיל.